המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Chrzanow, Poland, צעירים יהודים עונדים סרט יד, 1939.
ארכיון יד ושם, 9130/3

בין מלחמות העולם חיו בחשנוב כ-6,300 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו מתעשייה זעירה, בעיקר בענפי ההלבשה, ממלאכה וממסחר. לאחר מלחמת העולם הראשונה סייעו ליהודי העיר הג'וינט וקרנות אחרות. כמו כן פעלו בחשנוב בנק יהודי, קופת גמ"ח ואגודת אשראי וכן מוסדות צדקה וסעד מסורתיים אחרים. הילדים התחנכו בתלמוד תורה והבנות למדו בבית ספר של "בית יעקב" מיסודה של אגודת ישראל. סניף "תרבות" קיים שיעורי עברית, אגודה למוזיקה ומקהלה. בחשנוב פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, הקימו קיבוצי הכשרה ציוניים, קיימו קורסים לעברית והחזיקו ספריות וחוגי דרמה, ופעלו בה גם הבונד וגם אגודת ישראל ותנועות הנוער והנשים שלה. בעיר פעלה גם אגודת הספורט הציונית "מכבי".
ב-1918, עם התגבשות השלטון הפולני בחשנוב, נרצחו שני יהודים ועשרות נפצעו, רבים מהם קשה, בפרעות ממושכות ביהודי העיר.
הגרמנים כבשו את חשנוב ב-4 בספטמבר 1939. כמה מיהודי חשנוב שנמלטו ממנה לפני הכיבוש והגיעו לאזור השליטה הסובייטי הוגלו לפנים ברית-המועצות בסוף יוני 1940. ב-6 באוקטובר 1939 בזזו חיילי ורמכט את חנויות היהודים. באותו החודש הוקם בחשנוב יודנרט בראשותו של יוסף אומלויף (Umloif). על היודנרט הוטל לספק לגרמנים עובדי כפייה ולטפל בתשלומי כופר בסחורות ובדברי ערך. בסוף 1939 נצטוו היהודים לשאת סרט זרוע לבן ועליו מגן דוד.
במרס 1940 פרשו כמה מחברי היודנרט וחדשים צורפו. בראש היודנרט הועמד בצלאל צוקר. מטבח ציבורי שהוקם בסיוע סניף יס"ס המקומי חילק כ-1,000 ארוחות חמות ביום. כמו כן יזם היודנרט פעולות רבות בתחומי הסעד, הבריאות והחינוך. בבית הילדים רוכזו עשרות ילדים, בעיקר יתומים, ואורגנה פעילות חינוכית בלתי פורמלית. בקיץ 1940 ו-1941 ארגן היודנרט קייטנות. קורסים מקצועיים במסגרוּת, חשמל ותפירה אורגנו לבני הנוער כדי שיוכלו להשתלב במפעלים בעיר וסביבה ולא יישלחו למחנות עבודה מרוחקים. כמו כן נפתחה מרפאה.
באוקטובר 1940 הועברה באמצעות הצנטרלה בסוסנובייץ (Sosnowiec) דרישה להספקת עובדי כפייה למחנות העבודה. משה מרין, ראש הצנטרלה, בא לחשנוב במיוחד כדי לדאוג לכך, ומחשנוב נשלחו 300 צעירים למחנות העבודה גוגולין (Gogolin) וסקראו (Sakrau) שבשלזיה עילית. בעקבות זאת רבּו יזמות היודנרט להכשרה מקצועית של צעירי העיר, וקצתם שובצו לעבודה בטשביניה (Trzebinia) הסמוכה ובמקומות אחרים סמוך לעיר.
ב-1940 הוחל בהעברת יהודים מאזורים שאוכלוסייתם מעורבת לאזורים שבהם היה שיעור היהודים גדול יותר. כך רוקנו שכונות שלמות מתושביהן היהודים, ובני הקהילה העריכו כי זו הכנה להקמת גטו. באביב 1941 הובאו לחשנוב יהודים שגורשו מאושוויינצ'ים (Oswiecim). מספר יהודי העיר עלה לכ-8,200.
ב-9 במאי 1941 חסמה המשטרה הגרמנית את רחובות המגורים של היהודים, ולאחר בדיקת אישורים ממקומות העבודה נחטפו ושולחו מאות יהודים חסרי אישורים למחנות עבודה בשלזיה עילית. התהליך חזר על עצמו גם ב-25 במאי 1941, אז נחטפו גם עשרות צעירות יהודיות. לנוכח ידיעות על מצבם הגרוע של העובדים שנחטפו סירבו אנשי שירות הסדר היהודי לבצע את החטיפות הבאות, ולכן הובאו לשם כך אנשים משירות הסדר היהודי של הצנטרלה בסוסנובייץ.
בספטמבר 1941 הוקם הגטו באופן רשמי. בתחילת 1942 הואשמו צוקר ועוד אחד מחברי היודנרט באי-ציות להוראות הגרמנים וב"חבלה", ככל הנראה בשל פעילותו המסורה של צוקר למען הקהילה ועמידתו בלחץ הגרמנים ומתוך כוונה להחליש את כוח העמידה של הקהילה. השניים גורשו לאושוויץ ונרצחו שם. לאחר מכן מינה מרין את ד"ר בהם (Boehm) לקומיסר של היודנרט בחשנוב מטעם הצנטרלה.
בסוף אפריל נתלו שבעה יהודים – עונש על הברחת מזון. בתחילת מאי נשלחו כמה יהודים מחשנוב לאושוויץ ונרצחו שם.
באקציה שהייתה בחשנוב ב-30 במאי 1942 גורשו לאושוויץ לאחר סלקציה כ-3,000 יהודים, רובם קשישים, נשים, ילדים וחולים. קבוצה אחרת שולחה למחנות עבודה. ביוני 1942 שולחו עוד קבוצות יהודים למחנות העבודה. בסוף יולי (או בתחילת אוגוסט) 1942 גורשו לאושוויץ עוד מאות יהודים, ובהם גם בעלי אישורים ממקומות עבודה.
בספטמבר 1942 הוקמו בעיר "שופים" ועבדו בהם יותר מ-1,000 איש שהעריכו כי כך יהיו חסינים מגירוש. התנאים ב"שופים" דמו לתנאים במחנה עבודה. ב-11 בנובמבר 1942 נורו למוות בגטו 13 יהודים בידי שוטרים גרמנים.
ב-18 בפברואר 1943 חוסל גטו חשנוב ואחרוני יושביו גורשו לאושוויץ. קבוצה קטנה של יהודים שהועסקה באיסוף רכושם של המגורשים הועברה בתוך זמן קצר לגטו סוסנובייץ .