המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Trzebinia, גברים יהודים בעבודות כפייה.
ארכיון יד ושם, 1986/345
Poland ,Trzebinia, מטבח לילדים, 1940-1941.
ארכיון יד ושם, 1986/3

בין שתי מלחמות העולם חיו בטשביניה כ-1,300 יהודים (329 משפחות) – כ-70 אחוזים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה וכן עבדו במפעלי חשמל וזיקוק נפט, במכרות פחם, בבתי יציקה ובמפעלי מלט. הג'וינט ויוצאי טשביניה בארצות-הברית סייעו בשיפוץ בית המרחץ והמרפאה ותרמו לקופת הגמ"ח המקומית. עם מוסדות החינוך היהודי בטשביניה נמנו תלמוד תורה, חדר מתוקן ושתי ישיבות. מ-1932 עד 1937 ישבה בטשביניה חצרו של האדמו"ר מבובוב (Bobowa). מפלגות ותנועות נוער ציוניות קיימו פעילות שוטפת, שיעורי עברית וחוג דרמה והחזיקו ספרייה של כ-1,500 ספרים.
טשביניה, הסמוכה למסילת הרכבת קרקוב-וינה, נפלה בידי הגרמנים בתחילת ספטמבר 1939. תחנת הרכבת שלה הופצצה, וקרוב ל-100 יהודים ברחו מהעיירה ברגל מפחד ההפצצות. כשביקשו לשוב, נרצחו רבים מהם בדרך מחשנוב לטשביניה בידי חיילים ושוטרים גרמנים ונקברו בקבר אחים ליד הגשר שביניהן.
בימי הכיבוש הראשונים שדדו גרמנים, פולקסדויטשה מקומיים ופולנים את חנויות היהודים ואת דירותיהם. יהודים רבים גויסו לעבודת כפייה באמצעות הסדר בין הגרמנים לקהילה, ואחרים נחטפו לעבודה מרחובות העיר. מרבית העובדים הועסקו בהעמסת ציוד צבאי על רכבות ובעבודות ניקיון בקסרקטינים צבאיים. מפעם לפעם הוטלו על הקהילה תשלומי כופר, בכסף או בדברי ערך וכלי בית. תנועתם של היהודים הוגבלה ונאסר עליהם לצאת מהעיר. בשל אווירת הטרור ברחו מהעיירה צעירים רבים. היו שהצליחו להגיע לאזור שבשליטת הסובייטים, וקצתם הוגלו לאזורים מרוחקים בברית-המועצות.
באוקטובר 1939 נצטוו יהודי טשביניה לשאת על זרועם סרט שרוול, ובראשית 1940 הוחלף הסרט בטלאי צהוב ועליו המילה Jude. הוטל עליהם עוצר לילה. בתחילת 1940 הוקם בטשביניה יודנרט של 15 חברים בראשותו של יששכר מנדלבאום. היודנרט של טשביניה היה סניף של ה"צנטרלה" בסוסנובייץ (Sosnowiec) והיה כפוף להוראותיו של משה מרין (Merin), ראש הצנטרלה. כל המפעלים שהיו בבעלות יהודים הוחרמו והועברו לידי "נאמנים" ארים.
בסוף 1940 ובמחצית הראשונה של 1941 החלו הגרמנים חוטפים ומשלחים גברים יהודים למחנות עבודה ששיעור התמותה בהם היה גבוה. כדי למנוע את שילוחם למחנות, ניסו יהודי טשביניה להשיג עבודה במפעלי תעשייה במקום.
בקיץ 1940 חיו בטשביניה כ-1,100 יהודים. הם נצטוו לעקור לארבעה רחובות באחד מאזורי העיר שהפך למעשה לגטו. בתחילה היה הגטו פתוח, אך בהדרגה צומצמו השעות שבהן הותר ליהודים לצאת ממנו. נאסרה התקהלות של יותר משישה יהודים, ואף-על-פי-כן הסתכנו היהודים והתפללו במניין בבתים פרטיים. בגטו הוקם מטבח ציבורי ואורגנה בחשאי פעילות חינוכית.
במהלך הזמן הגיעו לטשביניה כ-1,000 פליטים יהודים מאזור ריבניק (Rybnik), אושוויינצ'ים (Oswiecim) ופשצ'ינה (Pszczyna). מרבית יהודי הגטו עבדו במפעלים גרמניים תמורת שכר חודשי של 70 מרק גרמני בלבד, וכדי להתקיים נאלצו למכור מחפציהם לתושבים המקומיים. בתוך הגטו הותר לכמה יהודים להחזיק חנויות למכירת מזון תמורת תלושים.
ביוני 1942 הקיפו את הגטו יחידות ס"ס ומשטרה גרמנית, והיהודים נצטוו להתאסף. לאחר סלקציה שולחו קצתם למחנה עבודה בסוסנובייץ ולגטו חשנוב, והשאר גורשו לאושוויץ.
235 מבני טשביניה נותרו בחיים בתום המלחמה.