בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בטורנליה 629 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-17 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם האורתודוקסי. הקהילה קיימה בית ספר יסודי יהודי.
טורנליה הייתה עד מלחמת העולם הראשונה בתחומי הונגריה, ואחריה סופחה לצ'כוסלובקיה. בעקבות בוררות וינה הראשונה (2 בנובמבר 1938) חזרה העיירה לריבונות הונגריה. מהמפלגות היהודיות שפעלו בעיירה בין שתי מלחמות העולם הייתה "המפלגה היהודית" הגדולה ביותר. ואולם רוב בני הנוער היהודים בעיירה השתייכו לתנועות נוער ציוניות.
בקיץ 1941 גירשו ההונגרים לאוקראינה הנתונה לכיבוש גרמני שמונה משפחות יהודיות מטורנליה שלא הצליחו להוכיח שהן בעלות אזרחות הונגרית. המגורשים נרצחו בקמנץ-פודולסקי (Kamenets -Podolskiy) ב-27 וב-28 באוגוסט 1941.
ביולי 1941 תפסו ז'נדרמים הונגרים כ-100 גברים יהודים מטורנליה והעבירו אותם לפוטנוק (Putnok) הסמוכה. הרשויות ההונגריות ביקשו לגרש אותם לקמנץ-פודולסקי, אך הם שוחררו בהתערבות ההנהגה היהודית בבודפשט.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי.
ב-21 באפריל 1944 העבירו ז'נדרמים הונגרים את יהודי טורנליה לגטו, וב-8 במאי 1944 ננעלו שעריו. ב-18 הבתים של הגטו התגוררו 620 נפשות. כ-200 יהודים שהובאו לעיירה מנפת טורנליה שוכנו בגטו שני שהוקם במלון מקומי.
הסוחר סמואל קרקוביץ (Krakovits), שהיה נשיאה האחרון של הקהילה היהודית בטורנליה, מונה לנשיא המועצה היהודית. במאי 1944 גויסו גברים יהודים כשירים לעבודת כפייה והועברו ליולשבה (Jolsva) הסמוכה (היום Jelsava, בסלובקיה). לאחר מכן הם הוצבו בחזית המזרחית ורבים מהם נספו.
ב-4 ביוני 1944 חיסלו ז'נדרמים את שני הגטאות, ויושביהם הובאו למחסני טבק בפאתי העיירה, סמוך לתחנת הרכבת. ב-6 ביוני 1944 הם הועברו למרכז השילוח במפעל הלבנים במישקולץ (Miskolc), ומשם גורשו לאושוויץ בכמה טרנספורטים שיצאו בין 12 ל-15 ביוני 1944.
