ערב פלישת גרמניה לברית-המועצות התגוררו בטיוורוב כ-400 יהודים, שהיו כעשרה אחוזים מתושביה. בין שתי מלחמות העולם היו רובם בעלי מלאכה וקצתם אורגנו בקואופרטיבים. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים חוסל המסחר הפרטי, וכמה מהיהודים עברו לעבוד במוסדות ממשלתיים.
משפחות יהודיות מעטות הספיקו להתפנות מזרחה לפני כניסת הגרמנים לעיירה ב-18 ביולי 1941. רדיפת האוכלוסייה היהודית החלה מיד, וכבר ביום הראשון לכיבוש נרצחו 28 גברים יהודים ביריות ביער סמוך. גברים נחטפו לעבודת כפייה והוכו קשות בידי משגיחיהם האוקראינים.
בספטמבר 1941, בהיותה חלק מטרנסניסטריה, הועברה טיוורוב לשליטת רומניה. הגרמנים ועוזריהם האוקראינים הקיפו את העיירה, וכל התושבים היהודים הצטוו להתרכז בבניין בית הכנסת. כל מי שלא צייתו לפקודה או התמהמהו נורו למוות מיד. בסיומו של אותו יום הובלו כ-400 יהודים במשאיות למתחם של בית חרושת לבירה ונרצחו שם בבורות. 16 צעירים יהודים הצליחו להימלט מאקציה זו וברחו ליערות.
בדצמבר 1941 הובאו לטיוורוב 450 מגורשים מדורוהוי (Dorohoi), ובפברואר 1942 עוד 850 מגורשים, רובם מבוקובינה. בספטמבר 1942 הובאו עוד כמה מאות יהודים מגורשים מבוקובינה ומבסרביה, לאחר שחוסל המחנה בסקזינץ (Skazinet) שבו הוחזקו עד אז. נוסף עליהם הגיעו לטיוורוב פליטים יהודים אוקראינים שנמלטו מאזור השלטון הגרמני. במרכז העיירה, שבו גרו היהודים גם קודם, הוקם גטו. הגטו לא הוקף גדר תיל, אולם נאסר על היהודים לצאת ממנו ולבוא במגע עם האוכלוסייה האוקראינית שהתגוררה בפרוורי העיירה. היהודים הצטוו לשאת טלאי צהוב, ובפקודתו של מפקד הז'נדרמריה הרומנית במקום יצאו לעבודת כפייה, אך היחס אליהם היה בדרך כלל הוגן. באביב 1943 נשלחה קבוצת עובדים יהודים לעבודה בנסטרוורקה (Nestervarka), וקבוצה אחרת נשלחה בסתיו למחנה עבודה גרמני באזור אוצ'קוב (Ochakov). רק מעטים מהם חזרו לאחר השחרור.
את ענייני הפנים בגטו ניהל ועד יהודי בראשותו של אחד המגורשים מדורוהוי. בשירות הסדר היהודי שאורגן במקום שירתו שלושה שוטרים בשכר, גם הם מהמגורשים, ובראשו עמד אחיו של ראש הוועד. רבים מהמגורשים עבדו אצל האיכרים האוקראינים, קצתם כבעלי מלאכה, ואחרים, שלא היה להם מקצוע, עבדו בשדות תמורת מזון. היו גם מי שבלית ברֵרה קיבצו נדבות מהאוקראינים. השלטון הרומני לא התיר את העבודה אצל האיכרים, וראשי הוועד היהודי ניצלו זאת כדי לסחוט מהעובדים שוחד תמורת שתיקתם.
אף-על-פי שבאמצעות הוועד האזורי במוגילב פודולסקי (Mogilev Podolskiy) הגיע לטיוורוב סיוע של ועדת העזרה היהודית (האוטונומית) בבוקרשט, חילקו אנשי הוועד בגדים למגורשים רק פעם או פעמיים, ולא הקימו כל מוסד לעזרת הנצרכים בגטו.
ב-1 בספטמבר 1943 נמצאו בגטו טיוורוב 418 יהודים מבוקובינה ו-40 מבסרביה.
טיוורוב שוחררה ב-16 במרס 1944.
