בין שתי מלחמות העולם חיו בטרנובז'ג כ-2,100 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה, בענפי ההלבשה, המזון, העץ והבניין. עשרות מהם היו בעלי מקצועות חופשיים. בעיירה פעלו סניף של "בנק עממי" היהודי וקופת גמ"ח. לאחר מלחמת העולם הראשונה הקים הג'וינט מטבח ציבורי וחילק מזון ובגדים וכן תמך במרפאה ובשלושה בתי ספר יהודיים. בשנות העשרים של המאה העשרים התחנכו רוב ילדי הקהילה במוסדות יהודיים: תלמוד תורה של אגודת ישראל, בית ספר עברי של רשת "תרבות", "חדר עברי" מטעם המזרחי וגן ילדים עברי. בפרקי זמן שונים פעלו בעיירה שלוש ספריות וכן פעל בעיירה מועדון ספורט יהודי. בעיירה היו סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות, והיו בה קיבוצי הכשרה ובהם עשרות חברים.
בתחילת המלחמה נמלטו עשרות צעירים יהודים למזרח גליציה.
הגרמנים כבשו את טרנובז'ג בספטמבר 1939, ומיד רצחו חמישה יהודים. הצבא הגרמני החל בחטיפת יהודים לעבודת כפייה ובגזל רכושם של היהודים. על היהודים הוטלו עוצר לילה והגבלות תנועה. בשבועיים הראשונים לכיבוש הובאו לעיירה יהודים שגורשו מהיישובים הסמוכים. ימים מספר לאחר מכן רוכזו היהודים שהיו בעיירה ונצטוו לחתום על הצהרה שהם עוזבים אותה מרצונם. רכושם נלקח, וכמה יהודים שהסתירו כסף או דברי ערך נרצחו. בתום החיפושים נרצחו יהודים שלא יכלו לצעוד, והיתר גורשו אל מעבר לנהר סן (San), לאזור מזרח גליציה שבשליטת הסובייטים. בקיץ 1940 הוגלו רבים מהם לעומק ברית-המועצות, כיוון שסירבו לקבל אזרחות סובייטית.
במחנה עבודה שהוקם בטרנובז'ג בקיץ 1941 נכלאו כ-500 יהודים מהאזור. עשרות מהם מתו בו מטיפוס הבהרות, ואחרים מתו מרעב ובגלל עבודת הפרך.
כחמש-עשרה משפחות שהסתתרו ביישובים סמוכים באזור הורשו ביוני 1941 לשוב לעיירה. בהדרגה גדל מספר היהודים בה, רובם עקורים מניסקו (Nisko), ירוסלב (Jaroslaw), רוזוודוב (Rozwadow) ומהכפרים הסמוכים. היהודים רוכזו ברובע מיוחד, וזה הפך בסוף 1941 לגטו.
ב-19 ביולי 1942 חוסל הגטו, ויושביו הועברו לברנוב (Baranow), ומשם לגטו בדמביצה (Debica). בהמשך גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ, לאושוויץ ולמחנות עבודה באזור קרקוב.
