המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Wloclawek, נשים יהודיות עונדות טלאי צהוב בגטו, יחד עם ילדיהן.
ארכיון יד ושם, 1949/3
Poland ,Wloclawek, הרב שפירא, רב הגטו, ויהודים נוספים, מחכים לגירוש במהלך חיסול הגטו. ארכיון יד ושם, 3819/5

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית של ולוצלווק כ-10,200 נפשות – כ-20 אחוזים מאוכלוסיית העיר. הם התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה, וכמה מהם היו בעלים של מפעלי תעשייה. בוולוצלווק פעל ועד קהילה של 12 חברים, ומפלגות ותנועות נוער ציוניות שונות קיימו בה פעילות שוטפת. בקהילה פעלו מוסדות סעד ובית חולים. עם מוסדות החינוך היהודי בעיר נמנו גימנסיה, בתי ספר עממיים וישיבות. כמו כן פעלו בקהילה ספריות ציבוריות.
הגרמנים כבשו את ולוצלווק ב-14 בספטמבר 1939, ועם כניסתם לעיר החלו ההתעללות ביהודים וביזת רכושם. ב-24 בספטמבר 1939 שרפו אנשי ס"ס בתי כנסת בעיר ואת השטיבל של חסידי. גור. הגרמנים האשימו את היהודים בהצתות; הם תפסו כ-800 יהודים בני ערובה, ויהודי ולוצלווק נאלצו לשלם בעדם דמי כופר של 100,000 זלוטי. לאחר ימים אחדים נדרשו להוסיף עוד 200,000 זלוטי, ולאחר שבוע – עוד 250,000 זלוטי. בראש המינהל הגרמני בוולוצלווק עמדו הנס קרמר (Kramer Hans) וסגנו מקס דונקהורסט (Max Dunkhorst), סוכן נאצי ששימש לפני המלחמה מורה בגימנסיה היהודית.
ב-25 בספטמבר 1939 נגזר על היהודים לשאת טלאי צהוב ולהתייצב לעבודת כפייה. רבים מיהודי העיר עברו לוורשה, לקוטנו (Kutno) ולערים אחרות. צעירים יהודים עזבו לאזור שבשליטת הסובייטים.
בסוף 1939 סופחה ולוצלווק לרייך, והגרמנים שינו את שמה ללסלאו (Leslau). ב-1 בדצמבר 1939 גורשו אלפי יהודים לאוז'חוב (Orzechow), ב-15 בדצמבר – לוולושצ'ובה (Wloszczowa) ולזמושץ' (Zamosc), וב-15 בפברואר 1940 – לטרנוב (Tarnow). רוב המגורשים נספו במחנות ההשמדה.
לאחר הגירושים הללו נשארו בוולוצלווק רק כ-4,000 יהודים. בסוף אוקטובר 1940 הוקם גטו באזור מוזנח בעיר ותושביו הפולנים הוחלפו ביהודים. ב-9 בנובמבר 1940 הוקף הגטו בגדר של תיל דוקרני והופקדה עליו שמירה של אנשי ס"ס. על שמירת הסדר הפנימי בגטו הופקד היודנרט. בתחילה עדיין הורשו תושבים לא-יהודים להיכנס לגטו. זמן מה לאחר הקמת הגטו הלך הרעב וגבר בו. אורגן מטבח ציבורי בעבור העניים הרעבים. הצעירים ארגנו פעילויות תרבות.
ב-26 ביוני 1941 נשלחה קבוצה של יהודים לעבודות כפייה, בעיקר במחוז פוזנן. ב-26 בספטמבר וב-31 באוקטובר 1941 גורשו מוולוצלווק לגטו לודז' 920 יהודים, רובם זקנים, נשים וילדים.
ב-6 בנובמבר 1941 נסגר הגטו כליל. יהודי הגטו סיכנו את חייהם בחיפוש מזון אצל הפולנים. מי שנתפס בהברחה נורה במקום. חייטים וסנדלרים מומחים עבדו בעבור חברות גרמניות מחוץ לגטו. הפעילות התרבותית והחברתית בגטו התרכזה בעיקרה באולם במבנה בית הטהרה שליד בית הקברות. באותו מבנה פעל גם המטבח הציבורי והתכנסו מפגשים פוליטיים.
באביב 1942 החלו הגרמנים לחסל את הגטו. ב-24 באפריל 1942 שולחו כ-400 גברים מהגטו למחנות עבודה בקובילפולה (Kobylepole) ובמקומות אחרים במחוז פוזנן, ורובם נספו בהם. הגטו חוסל סופית ב-27 באפריל 1942, כשהועלו הנשים, הילדים והזקנים על משאיות והובלו לחלמנו.