המכון הבין-לאומי לחקר השואה

לאחר מלחמת העולם הראשונה חיו בינוב כ-500 יהודים – יותר מ-20 אחוזים מכלל אוכלוסייתה. רובם היו חסידים. במקום פעלו גם קבוצות ציוניות.
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נכבשה ינוב בידי הסובייטים. המפלגות היהודיות פוזרו, והמסחר הפרטי נאסר. בינואר 1940 גירשו הסובייטים לפנים ברית-המועצות יהודים מקומיים ופליטים יהודים שהגיעו לינוב ממערב פולין.
הגרמנים כבשו את ינוב ב-28 ביוני 1941. כבר בימי הכיבוש הראשונים נרצחו יהודים שהואשמו בתמיכה בסובייטים. גרמנים ושוטרים אוקראינים בזזו דירות של יהודים, ועד מהרה חויבו היהודים לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. בסוף יולי 1941 הוקם בינוב יודנרט, ובראשו הועמד ככל הנראה הפעיל הציוני ליאון גוטסמן (Gotesman). הגרמנים תבעו מהיודנרט להעביר אליהם תשלומי כופר ולגייס עובדי כפייה יהודים. צעירים שניסו לברוח ליער כדי לחמוק מהחטיפות, נלכדו ונרצחו.
בקיץ 1942 רוכזו יהודי יאוב בצפיפות רבה בגטו ודירותיהם הועברו לידי אוקראינים. מעטים מאלה שקיבלו את הדירות ותכולתן הרשו לבעליהן להוציא בחשאי רכוש מהדירה – מתוך סכנת נפשות לשני הצדדים. בתקופה זו השתנה הרכב היודנרט, לאחר שגוטסמן גורש ללבוב והוצא שם להורג. לאחר הקמת הגטו גבר שילוח צעירים למחנות עבודה, ובסתיו 1942 נפוצו שמועות על חיסולו הקרוב של הגטו. יהודים חיפשו דרכי הצלה והשתדלו למצוא מחבוא אצל מכרים פולנים ואוקראינים, להצטייד בתעודות אריות מזויפות ולעבור לערים גדולות. מעטים התקינו לעצמם מחבואים ביער.
בנובמבר 1942 ביצעו הגרמנים אקציות בגטו. היהודים רוכזו בכיכר השוק. זקנים וחולים נרצחו במקום (על-פי גרסה אחרת גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ, ושאר היהודים הועברו לגטו יבורוב (Jaworow) ולגטו גרודק יגיילונסקי (Gródek Jagielloński) ושם היה גורלם כגורל היהודים המקומיים.