המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפוגרומים שעשו בינושפול הצבא האוקראיני והצבא האדום בימי מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נרצחו עשרות יהודים. רבים מיהודי העיירה נמלטו ממנה וחזרו רק כשהתבסס השלטון הסובייטי. באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 ישבו בעיירה כ-1,400 יהודים – כחמישית אוכלוסייתה. בשל תהליכי העיור והתיעוש ומדיניות השלטון הסובייטי בשנות העשרים והשלושים ירד מספר היהודים בעיירה. בסוף שנות העשרים לא היו עוד בעיירה חנויות פרטיות, ורוב יהודיה היו בעלי מלאכה, פקידים או עובדים במפעלי תעשייה – רובם בבית החרושת לסוכר. עד אמצע שנות ה-30 פעל בעיירה בית ספר ביידיש. בית הכנסת נסגר כבר ב-1929, עקב המדיניות הסובייטית האנטי-דתית. ערב הכיבוש הגרמני חיו בינושפול כ-700 יהודים.
הגרמנים כבשו את ינושפול ב-3 ביולי 1941. כעבור זמן קצר נרצחו ליד בית החרושת לסוכר 32 יהודים שהואשמו שהם סוכנים סובייטים. יהודים שנשארו בעיירה ויהודים מכפרים בסביבה רוכזו ברחוב אחד שהפך לגטו. הם הצטוו לשאת מגן דוד צהוב והוצאו לעבודת כפייה – בבית החרושת לסוכר, בתיקון דרכים, בפינוי שלג ועוד. השוטרים האוקראינים והגרמנים שדדו את רכוש היהודים. בחורף 1941/42 שררו ברחוב היהודי כפור ורעב. יהודי הגטו שמעו מפי פליטים מגטאות ליובר (Liubar) וצ'ודנוב (Chudnov) על רצח היהודים, אך ניסיונות לברוח נכשלו. סמוך ל-20 במאי 1942 נשלחו כ-80 גברים למחנה עבודה בברדיצ'ב (Berdichev), וביולי 1942 נרצחו שם עם שאר אסיריו.
גטו ינושפול חוסל ב-28 או 29 במאי 1942. יהודי העיירה הובלו לחורשה הסמוכה לעיירה ונרצחו שם ליד בור שהוכן מראש.