המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בלוטומיירסק כ-750 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רובם עסקו במלאכה. בעיירה פעלו "אגודת ישראל" ומפלגות ציוניות. בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים נפגעו יהודי לוטומיירסק מחרם כלכלי שארגנו אנטישמים מקומיים.
הגרמנים כבשו את לוטומיירסק ב-7 בספטמבר 1939, ומיד החלו חטיפות של יהודים לעבודת כפייה, הוצאות להורג, השפלות פומביות ומעשי שוד.
ביולי 1940 הוקם בלוטומיירסק גטו. עד אמצע 1941 יכלו היהודים לצאת מתחומו באופן חופשי. בגטו הוקמו בתי מלאכה לפרוונות, חייטות ופחחות. מתפרה שהוקמה בו בסוף 1941 העסיקה עשרים חייטים יהודים וקיבלה הזמנות עבודה גם מלודז'. מחצית מהרווחים גבתה העירייה, וביתר שילם היודנרט משכורות לעובדים. קבוצות של גברים יצאו יום-יום מהגטו לעבודת כפייה. יהודים אחרים שולחו למחנות עבודה, ו-83 יהודים שולחו לסלילת כביש ראשי בפרנקפורט שעל הנהר אודר (Oder).
גטו לוטומיירסק חוסל בסוף יולי 1942. רוב תושביו גורשו לחלמנו ונרצחו שם, ומיעוטם נשלחו לעבודות כפייה בגטו לודז'.