המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בלונה-וולה כ-1,600 יהודים שהיו כ-66 אחוזים מתושביה. הם עסקו בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה. בלונה-וולה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות, בתי ספר בעברית וביידיש וספרייה יהודית.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה זרמו ללונה-וולה פליטים יהודים מאזורי מערב פולין שנכבשו בידי הגרמנים. במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נכבשה לונה-וולה בידי הסובייטים, ובעקבות זאת הולאמו ונסגרו עסקים פרטיים בעיירה. הסובייטים הציעו לפליטים היהודים שהגיעו לעיירה לקבל אזרחות סובייטית, ואלה מהם שסירבו לקבלהּ הוגלו לסיביר.
הגרמנים כבשו את לונה-וולה ב-28 ביוני 1941, ומיד החלו להתעלל ביהודים ולהטיל עליהם את אימתם. ימים מספר אחרי הכיבוש חויבו יהודי לונה-וולה לשאת טלאי צהוב, הוטלו עליהם הגבלות תנועה, וקצתם גויסו לעבודת כפייה. ביולי 1941 ציוו הגרמנים על הרב טוביה רוטנברג לכונן יודנרט ולעמוד בראשו, אך הוא סירב ומסר את התפקיד לראש הקהילה לשעבר, יעקב ולוול. הוקם גם שירות סדר יהודי.
באוקטובר 1941 רוכזו יהודי לונה-וולה והפליטים בגטו מגודר וסגור, והובאו אליו גם יהודים ממקומות אחרים. היודנרט ניסה לארגן בגטו חיי קהילה ועזרה הדדית. בגטו התקיימו לימודים במחתרת.
בסוף אוקטובר 1941, בשל שמועה על חיסולו הקרוב של הגטו, נמלטו ממנו כמה צעירים יהודים והצטרפו לפרטיזנים.
הגטו חוסל ב-2 בספטמבר 1942; כ-1,500 תושביו הועברו למחנה המעבר בקלבסין (Kielbasin) וחיו שם בתנאים קשים מאוד עד שגורשו בדצמבר 1942 לטרבלינקה ולאושוויץ.