בין שתי מלחמות העולם חיו בלונינייץ כ-2,200 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. רובם התפרנסו מחנוונוּת וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה והעץ, ומענף התחבורה. הם הסתייעו בשני מוסדות הלוואה וחיסכון ובקופת גמ"ח וקיבלו את תמיכת הג'וינט. בלונינייץ פעלו חדרים מתוקנים, שלמדו בהם גם עברית וספרות עברית, ובית ספר עברי של רשת "תרבות"; פרקי זמן קצרים פעלו בה גם בית ספר דתי ובית ספר ביידיש. כמו כן הייתה בעיירה ישיבה שייסד ר' אלימלך פרלוב (Perlov), האדמו"ר מקרלין-סטולין (Karlin-Stolin), ובה לימד הרב אליעזר ש"ך, לימים ראש ישיבת פוניבז' (Panevezys) בבני ברק ומראשי הציבור החרדי בישראל. לרשות היהודים בקהילה עמדו גם ספרייה יהודית, איגוד ספורט וחוג דרמה. זמן מה הופיע בלונינייץ עיתון עברי-יידי מקומי. בלונינייץ פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות והבונד.
בספטמבר 1939 עבר האזור לידי הסובייטים. בימי שלטונם הוגלו כמה יהודים, משפחות ויחידים, לתוך רוסיה. עם פלישת הגרמנים לפולין ונסיגת הסובייטים הצליחו רק עשרות מיהודי לונינייץ לברוח לברית-המועצות.
הגרמנים כבשו את לונינייץ בתחילת יולי 1941, ומיד רצחו את כל הרופאים היהודים. היהודים הצטוו לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד, הוקם בעיירה יודנרט, והיהודים גויסו לעבודת כפייה. דברי הערך הוחרמו מהם.
ב-10 באוגוסט 1941 נדרשו הגברים היהודים בני 14 ומעלה להתייצב לעבודה ונרצחו מחוץ לעיירה, בדרך לפינסק (Pinsk). עם הנרצחים נמנו גם כל חברי היודנרט. נותרו רק בעלי מקצועות נדרשים וכמה עשרות גברים שלא התייצבו. בתחילת 1942 נשלחו גברים ונשים למחנה עבודה בהנצביץ' (Hancewicze).
בתחילת מרס 1942 הוקם בלונינייץ גטו ורוכזו בו כ-3,000 יהודים, רובם נשים וילדים. כעבור זמן מה הובאו לגטו גם יהודים מכפרי הסביבה. מונה יודנרט חדש. רבים מתושבי הגטו מתו מרעב או נורו למוות בידי השוטרים הבלרוסים, שהקפידו למנוע הברחות מזון.
ב-18 באוגוסט 1942 הוציאו הגרמנים מהגטו כ-2,800 יהודים ורצחו אותם בדרך לפינסק. בגטו נותרו כ-100 בעלי מלאכה, ובאוקטובר 1942 נרצחו גם הם.
