המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Losice, איסוף יהודים בכיכר העיירה לפני גירושם, ארכיון יד ושם, 80GO1

Poland ,Losice, יהודים מרוכזים בכיכר השוק לפני גירושם, ארכיון יד ושם, 80GO3

בין שתי מלחמות העולם חיו בלושיצה כ-2,900 יהודים – כשלושה רבעים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, בעיקר מחייטות, מתעשיית ההנעלה וממסחר בעצים.
יהודי לושיצה נעזרו במוסדות סעד וצדקה מסורתיים ובמוסד הלוואה וחיסכון. בעיירה היו כמה חצרות חסידים, והיה בה בית ספר של רשת "בית יעקב". מבחינה פוליטית פעלו בה מפלגות ציוניות ותנועות חלוציות, אגודת ישראל והבונד, ויהודים היו פעילים גם במפלגה הקומוניסטית הפולנית.
ב-1920 פרעו חיילים פולנים ביהודי לושיצה.
הגרמנים כבשו את לושיצה ב-12 בספטמבר 1939; כעבור כשבועיים פינו אותה, וב-29 בספטמבר נכנס אליה הצבא האדום, אך כעבור ימים אחדים נסוג ממנה על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. עשרות צעירים יהודים נסוגו עם הצבא האדום לאזור הכיבוש הסובייטי.
עם כיבושה מחדש של לושיצה החלו הגרמנים במעשי ביזה, הגבילו את תנועתם של היהודים, וצמצמו את הספקת המזון שלהם. ב-29 בנובמבר 1939 ירו הגרמנים למוות בשבעה יהודים בחורשה מחוץ לעיירה.
בראשית 1940 הורו הגרמנים להקים בלושיצה יודנרט של עשרה חברים; בראש היודנרט הועמד גרשון לוין. היודנרט נצטווה לספק מאות עובדי כפייה יהודים למחנה עבודה בשדליצה .
במרס 1940 הגיעו ללושיצה 960 יהודים מקליש (Kalisz), אלכסנדרוב (Aleksandrov), לודז' (Łódź), פוזנן (Poznan) ופומרניה (Pomerania). עד סוף 1940 הגיע מספר היהודים בלושיצה לכ-4,000.
גטו לושיצה הוקם ככל הנראה בדצמבר 1940. הגטו לא היה סגור, אך היציאה ממנו הותנתה באישור הגרמנים. היודנרט הקים בגטו שירות סדר יהודי, מערכת של שירותים סוציאליים ואף בית דואר.
בסוף 1941 הגיעו לגטו לושיצה פליטים רבים נוספים, ופרצו בו מגפות. בחורף 1941/42 דרשו הגרמנים מהיהודים למסור לידיהם את הפרוות שברשותם, והוציאו להורג שישה יהודים ששרפו אותן כדי שלא למסור אותן. באביב 1942 הגיעו ללושיצה פליטים שנמלטו מעיירות באזור שיושביהן גורשו למחנות המוות. רבים מהם נתפסו בידי הגרמנים ונרצחו. במאי 1942 הגיע מספר היהודים בלושיצה לכ-6,000.
ביולי 1942 הטילו הגרמנים על תושבי הגטו תשלום כופר גבוה. נפוצו שמועות על חיסול קרוב של הגטו. ב-22 באוגוסט 1942 כותר הגטו, ואנשי ס"ס ושוטרים אוקראינים גירשו את יושביו לשדליצה ברגל; הנחשלים, כ-1,000 בני אדם, נורו בדרך. היתר, כ-5,500 בני אדם, גורשו משדליצה ברכבות למחנה ההשמדה טרבלינקה.
לאחר הגירוש צומצם הגטו, וב"גטו הקטן" נותרו כ-200 יהודים שהסתתרו במהלך האקציה. עד נובמבר 1942 גדל מספרם ל-300, והם הועסקו באיסוף ובמיון חפצי הנרצחים. ב-27 בנובמבר 1942 גורשו גם הם לשדליצה, ומשם – לטרבלינקה.