המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Opatow, אנשי SS מצטלמים עם יהודים שאולצו לנקות את הדרך.
Poland, Opatow, רחוב הומה בעיירה.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה היו באופטוב כ-5,500 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. פרנסתם הייתה ברובה על מסחר זעיר ותעשייה זעירה, בעיקר בענפי ההלבשה, המזון ועיבוד העורות. מיעוטם היו אמידים, בעיקר אלו מהם שחכרו חלקות יער לכריתה או היו בעליהם של מפעלים גדולים יחסית. בעירה פעלו שני בנקים יהודיים, וכן פעלו בה קופת גמ"ח, אגודות צדקה מסורתיות ובית חולים. בעיר פעלו בתי ספר של כל זרמי החינוך: תלמוד תורה וישיבה, בית ספר יסודי ממלכתי ליהודים ולפולנים ובית ספר עברי של רשת "תרבות". באופטוב פעלו סניפים של אגודת ישראל, של מפלגות ציוניות וחלוציות ושל הבונד.
באחד מימי השוק ב-1936 נפצעו 30 יהודים בפוגרום שעשו בריונים מאופטוב ואיכרים מכפרי הסביבה בחנוונים יהודים ובבני משפחותיהם.
עם פרוץ המלחמה נמלטו צעירים רבים מאופטוב לאזורי מזרח פולין שעברו לשליטת הסובייטים. עם כיבוש העיר העלו הגרמנים באש את כיכר השוק ואת הבתים שמסביבה, רובם בתי יהודים. למחרת כלאו באולם הקולנוע המקומי 1,500-1,000 מתושבי העיר – פולנים ויהודים – והשאירו אותם שם יומיים תחת שמירה, בלי מים ומזון. הגרמנים הפרידו את היהודים מהפולנים והתעללו בהם. לאחר ששוחררו היהודים לבתיהם, חטפו ז'נדרמים גרמנים כ-200 צעירים יהודים והובילו אותם למקום לא ידוע שממנו לא שבו.
בסוף 1939 נצטוו כל היהודים שגרו בבתים מרווחים לפנותם לטובת קצינים גרמנים ולעבור לרובע היהודי, שהיה מן השכונות הדלות בעיר.
בראשית 1940 ציוו הגרמנים על היהודים לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד כחול, אסרו עליהם ללכת על המדרכות ולסחור עם לא-יהודים והטילו עליהם תשלומי כופר גבוהים. במצוות הגרמנים הוקם בעיר יודנרט בראשותו של מ' וייסבלום (Weisblum). הגרמנים עצרו יהודים לעתים קרובות ולקחו אותם בני ערובה, והיודנרט השתדל לפדותם בכסף. עד תחילת 1941 החרימו הגרמנים את כל בתי העסק שבעליהם היו יהודים.
באפריל 1941 הוקם באופטוב גטו, ונאסר על היהודים לצאת ממנו בלא רישיון מיוחד. הגרמנים ריכזו בגטו גם יהודים מכפרים ועיירות באזור וכן פליטים יהודים מוורשה*, מווינה ומלודז'. אוכלוסיית הגטו הגיעה לכ-7,000 נפשות, ועקב הצפיפות הרבה פשׂתה בגטו מגפת טיפוס, בעיקר בקרב הפליטים.
בגטו פעלו מרפאה של טא"ז, בית חולים ובו 40-30 מיטות ושני מטבחים ציבוריים, ונמשכו בו חינוך הילדים, הכשרה מקצועית, עבודה ועזרה סוציאלית. היודנרט הקים בתי מלאכה למברשות, כדי לספק עבודה לאנשים רבים ככל האפשר ולזכות אותם בתוך כך במנת לחם יומית. ב-16 ביולי 1941 נפתח בגטו בית ספר של שש כיתות ולמדו בו 220 ילדים, בעברית וביידיש. בבית המדרש "אוהב ישראל" פעל חוג ללימוד תורה. בחווה סמוכה לאופטוב פעלה הכשרה חלוצית ובה 90-80 בני נוער מתנועת (פרייהייט) (דרור), החלוץ הצעיר והשומר הצעיר. בראשם עמד קלמן צ'רניאקובסקי (Czerniakowski).
בתחילה סיפק היודנרט לגרמנים כ-60-50 עובדי כפייה ביום לעבודות שירות בבתי הגרמנים, ובתמורה נמנעו הגרמנים מחטיפת אנשים מהרחובות. לאחר הקמת הגטו היו נכנסים אליו מפעם לפעם נציגי ארגון טוט וחוטפים יהודים למחנות לעבודת כפייה. מאות יהודים נחטפו כך מגטו אופטוב, רבים מהם מתו מרעב, ממחלות ומהתעללויות, ואחרים שלחו יד בנפשם. היודנרט ניסה לסייע לעובדי הכפייה במשלוח חבילות מזון. הגרמנים גם שלחו צעירים רבים מחוות ההכשרה, ובכללם גם צ'רניאקובסקי, למחנה העבודה בסקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna).
בתחילת 1942 הגיעה לגטו קבוצת יהודים ממגורשי שלזיה. בני הנוער שעוד נותרו בגטו ארגנו מחתרת, השיגו נשק מהמחתרת הפולנית באוסטרובייץ (Ostrowiec) ודרכה הגיעו למוכרי נשק נוספים. בהסתרת הנשק טיפלו לרוב הבחורות. אנשי ס"ד וגסטפו הגבירו בתקופה זו את החטיפות למחנות העבודה, ובמקביל התרבו הבריחות ליערות ולאזור הארי של העיר. באחד מימי החורף של 1942 פשטו אנשי ס"ד>וגסטפו על מחבוא הנשק של המחתרת בגטו, כנראה בעקבות הלשנה, רצחו את הצעירות שהיו שם וירו בכמה עוברי אורח.
גטו אופטוב חוסל בין 22 ל- 20 באוקטובר 1942. אנשי ז'נדרמריה גרמנים ושוטרים אוקראינים הקיפו את הגטו, ריכזו את יושביו, וגירשו כ-6,000 מהם למחנה ההשמדה טרבלינקה. כחמש מאות איש שולחו למחנה עבודה בסנדומייז' (Sandomierz). עשרות יהודים הוחזרו לגטו לשם איסוף רכוש המגורשים, ולאחר מכן נרצחו בבית העלמין היהודי.