בראשית המאה העשרים חיו במודז'יוב כ-500 יהודים. בין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב תושבי המקום מתעשייה ומכריית פחם. יהודי המקום עסקו במסחר זעיר, בחנוונות ובמלאכות למיניהן. עם הזמן הייתה מודז'יוב לפרוור של העיר סוסנובייץ (Sosnowiec), אם כי הייתה מרוחקת ממנה כשישה קילומטרים.
בימי הכיבוש הגרמני נאסר על היהודים להימצא ברחוב הראשי, הוטל עליהם עוצר, והם הצטוו לסמן את בגדיהם בטלאי. בעקבות זאת נטשו צעירים רבים את העיירה ונמלטו לאזורים שבשליטת הסובייטים.
על-פי אחת הגרסאות שימש רחוב הנריקה (Henryika) גטו, וכל יהודי מודז'יוב נדרשו לעבור אליו. היודנרט שהוקם במודז'יוב, בראשותו של הוכצייט (Hochzeit), היה כפוף ל"צנטרלה" בסוסנובייץ. במקום הוקם גם שירות סדר יהודי של שלושה שוטרים בפיקודו של פרידמן.
בשנת 1940 חיו במודז'יוב כ-1,700 יהודים; ב-1941 נמנו במקום כ-1,600 יהודים. בשל גיוסם של יהודי מודז'יוב לעבודת כפייה, לרבות נשים שהועסקו בעבודות תפירה בעבור הצבא הגרמני, ארגן היודנרט המקומי מעון יום לילדים, ובני נוער מקומיים ניהלו אותו. במקום הוקמו מפעלים חיוניים. מפעם לפעם היו הגרמנים נכנסים וחוטפים גברים יהודים למחנות לעבודת כפייה, וכך נותרו משפחות רבות ללא מפרנס. המצב בגטו החמיר, שירותי התברואה והבריאות התמוטטו, המחירים האמירו, והרעב היה גדול.
במאי 1942 בוצעה אקציה בכל אזור סוסנובייץ, וגם במודז'יוב. הגטו הוקף ותושביו נצטוו להתאסף בכיכר העיירה. אחרי סלקציה נשלחו הצעירים שנתפסו לעבודת כפייה.
ב-12 באוגוסט 1942 התבצעה האקציה הגדולה ("הפונקט הגדול") בגטאות של אזור סוסנובייץ-בנדז'ין (Będzin). באקציה זו רוכזו כ-60,000 יהודים שהיו כפופים לצנטרלה, ובהם יהודי הגטו במודז'יוב. לאחר סלקציה שולחו 10,500 יהודים לאושוויץ. במודז'יוב נשארו כ-1,000 יהודים.
ב-19 במאי 1943 חוסל הגטו במודז'יוב, ותושביו הועברו לגטו שרודולה (Srodula) בסוסנובייץ. בעקבות קריאתו של פרידמן, מפקד שירות הסדר היהודי, הצטרפו אליו לגטו בשרודולה גם התושבים היהודים שנחבאו במקומות המסתור. ביוני-אוגוסט 1943 גורשו יהודי גטו שרודולה לאושוויץ, הם ויהודי מודז'יוב אִתם.
