בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו באורושהזה 579 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר הייתה נאולוגית ועם מוסדותיה נמנו בית ספר יסודי יהודי ואגודות חברתיות ודתיות למיניהן. בשנת 1941 גויסו יהודים מקומיים רבים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה והוצבו בחזית המזרחית באוקראינה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. יחידת ס"ס שהגיעה לאורושהזה באפריל 1944 הוציאה באחד הלילות 40 גברים יהודים מבתיהם וירתה בהם למוות סמוך לעיר. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו עם הקהילה היהודית הנאולוגית של אורושהזה בין 450 ל-500 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-16 במאי 1944 הוקם גטו אורושהזה במתחם של מחסן העצים דר (Der) שכלל דירה אחת ובניין אחסון. נוסף על יהודי העיר רוכזו בגטו גם יהודים מנפת אורושהזה, ומספר תושביו הגיע לכ-600.
בגטו היו שלושה רופאים; החולים אושפזו בבית חולים פרטי בעיר. בלשים שבאו מאזורים אחרים בהונגריה עינו באכזריות את תושבי הגטו כדי לגלות היכן הסתירו את חפצי הערך, וכמה מהיהודים שלחו יד בנפשם. כמה מתושבי הגטו גויסו לשירות עבודת כפייה ובכך ניצלו מהגירוש.
לאחר יותר מחמישה שבועות בגטו הוצעדו תושביו ברגל למרכז השילוח של בקשצ'בה(Bekescsaba), מרחק 22 קילומטרים מאורושהזה. ב-25 ביוני 1944 גורשו רובם לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה דרך מרכז השילוח בסולנוק (Szolnok). מי שנשארו בבקשצ'בה גורשו לאושוויץ למחרת היום.
