המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במזוצ'ט 521 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשמונה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, והיו גם כמה בעלי אדמות. בעיירה הייתה קהילה יהודית אורתודוקסית והיא קיימה בית ספר יסודי יהודי.
בשנת 1942 גויסו רוב הגברים היהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם נספו בחזית המזרחית, באוקראינה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. במיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו בקהילה האורתודוקסית של מזוצ'ט 518 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו בהתאם לצווים ולתקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. על-פי הוראתו של סגן הממונה על המחוז, ד"ר ג'ולה מיקולצקי (Gyula Mikuleczky), נצטוו יהודי מזוצ'ט והסביבה לעקור לגטו בעיירה בין 17 ל-20 במאי 1944. בראש המועצה היהודית בגטו עמד ינו קולוז' (Jeno Kolozs), נשיאה האחרון של הקהילה היהודית של מזוצ'ט. ז'נדרמים הונגרים עינו את תושבי הגטו בניסיון לגלות היכן הסתירו את חפצי הערך שלהם. כמה יהודים שחמקו מעינם הפקוחה של הז'נדרמים הצליחו להימלט מהגטו ולהגיע לבודפשט.
בראשית יוני 1944 הובאו תושבי הגטו למרכז שילוח בבית החרושת ללבנים ברחוב טטר (Tatar) במישקולץ (Miskolc). קצתם הועברו אחר כך לגטו דיושג'ור (Diosgyor) וכעבור כמה ימים, ב-12 ביוני 1944, גורשו משם לאושוויץ. הנותרים בבית החרושת ללבנים גורשו לאושוויץ ב-13 וב-15 ביוני 1944.