המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו במיזוץ' כ-850 יהודים – כשני שלישים מתושביה. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר, בעיקר בתוצרת חקלאית. בעיירה פעל בית חרושת לסוכר בבעלות יהודים. יהודי מיזוץ' הסתייעו בשתי אגודות הלוואה וחיסכון ובקופת גמ"ח שהוקמה בעזרת הג'וינט. היה בעיירה גן ילדים עברי של רשת "תרבות", והיו בה ספריות ציבוריות בפולנית, ביידיש ובעברית. בעיירה פעלו מפלגות ציוניות ותנועות נוער, מועדון ספורט וחוג דרמה.
בספטמבר 1939 נכבשה מיזוץ' בידי הסובייטים.
ב-22 ביוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות, הצליחו כ-300 מיהודי מיזוץ' לצאת מזרחה, אם כמגויסים לצבא האדום ואם כמפונים או פליטים. כמה מיהודי מיזוץ' נרצחו ב-29 ביוני 1941 בפרעות שעשו בהם אוקראינים מקומיים. הממשל הגרמני שהוקם בעיר לאחר כשבוע חייב את היהודים לשאת סרט שרוול ועליו מגן דוד והקים יודנרט ושירות סדר יהודי. בראש היודנרט הועמד אבא שטיוול (Shtivel), לשעבר ראש המועצה. יהודי מיזוץ' גויסו לעבודת כפייה בעיירה. מראשית 1942 עבדו כ-300 יהודים בסניף של חברת "יונג" (Jung).
בראשית מרס 1942 הוקם במיזוץ' גטו. הכנסת מזון לגטו נאסרה, והעוברים על האיסור נתלו בפומבי.
לאחר שפליטים מגטאות סמוכים סיפרו על חיסול הגטאות, התארגנה בגטו מיזוץ' תנועת מרי. עם מארגניה נמנו חברי היודנרט וכנראה גם היושב ראש שטיוול. הם הבריחו לגטו כלי נשק ונפט להצתת הבתים. צעירים הצטיידו בנשק קר – גרזִנים, סכינים ומוטות ברזל.
ב-13 באוקטובר 1942 בשעות הלילה הטילו שוטרים גרמנים ואוקראינים מצור על הגטו. חברי המחתרת הזהירו את התושבים, ומאות יהודים ברחו בחסות החשכה. למחרת בבוקר, ב-14 באוקטובר, בעת ריכוז היהודים הנותרים, תקפו צעירים חמושים את השוטרים ואחרים הציתו בתים. מקצת תושבי הגטו ברחו בחסות האש והעשן. לפי אחת העדויות נמשך הקרב יומיים, ובסיומו חוסל הגטו. הבורחים נתפסו כעבור זמן קצר ונרצחו בידי גרמנים ואוקראינים. רוב הנרצחים נורו בידי יחידת ס"ד מרובנה (Rowne); עם מי שנורו בזמן הבריחה ההמונית הגיע כנראה מספר הנרצחים ליותר מ-1,000.
רוב חברי קבוצות היהודים שברחו ליערות נרצחו בהתקפות של פרטיזנים אוקראינים. רק מעט מהצעירים, שהיו חמושים בנשק מועט, הצליחו לשרוד ביערות ובכפרים צ'כים.