המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו במיחוב כ-1,750 יהודים – יותר ממחצית תושביה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. בקהילה פעלו חברות עזרה וצדקה מסורתיות כמו חברה קדישא, "לינת צדק", "הכנסת כלה" וקופת גמ"ח. רוב המבוגרים היו שומרי מסורת, והצעירים היו פעילים בתנועות נוער ציוניות. במיחוב פעלו סניף של ההסתדרות הציונית ותא קטן של הבונד. ילדים רבים למדו במוסדות חינוך מודרניים כמו חדר מתוקן ובית ספר עממי ממלכתי.
הגרמנים כבשו את מיחוב ב-23 בספטמבר 1939 והחלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה, בהשפלות פומביות ובשרפת ספרי תורה.
כעבור זמן מה הוקם במיחוב גטו, והובאו אליו גם כ-700 מגורשים מליסוביקי (Lysobyki). עקב הצפיפות והרעב פשׂתה בגטו מגפת טיפוס. בתחילת 1942, בעזרת ארגון יס"ס בקרקוב, הוקמו בגטו מיחוב מרפאה ומטבח ציבורי.
ב-10-6 במאי 1942 גורשו כ-2,500 תושבי גטו מיחוב לגטו אוֹפּוֹלֶה (Opole). כעבור יומיים גורשו משם הגברים למחנה ההשמדה סוביבור, והשאר גורשו לשם ב-8-6 ביוני 1942.