המכון הבין-לאומי לחקר השואה
האנציקלופדיה של הגטאות
+ חיפוש במאגר
מייחוב (Miechów)
מקום לפני המלחמה: עיירת נפה במחוז קילצה (Kielce), פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז קרקוב
מקום לפני המלחמה: עיירת נפה במחוז קילצה (Kielce), פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז קרקוב
בין שתי מלחמות העולם חיו במייחוב כ-2,500 יהודים – יותר משליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה והמזון, מייצור יי"ש ומכירתו ועוד. גם בית הדפוס בעיירה היה בבעלות יהודים. במייחוב פעלו מגוון של מוסדות חינוך יהודיים, חוג לדרמה וספרייה ציבורית יהודית. בעיירה פעל סניף של התנועה הציונית, לצד סניפים של הבונד ושל אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את מייחוב ב-3 בספטמבר 1939, והחלו בהתעללות ביהודים, בגיוסם לעבודת כפייה ובהחרמת רכושם. על היהודים הוטל עוצר משמונה בערב. כעבור שבועות אחדים חויבו היהודים לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד כחול.
בסתיו 1939 הוקם במייחוב יודנרט, בראשותו של הרש אדליסט (Edelist), ותפקידו העיקרי היה לספק לגרמנים עובדי כפייה. כמו כן הוקם בעיירה שירות סדר יהודי של שישה שוטרים. זמן מה אחרי כינון היודנרט מונה אפלבוים, פליט יהודי מסוסנובייץ (Sosnowiec), ל"קומיסר" ממונה על כל היודנרטים בנפה.
מאביב 1940 נלקחו עובדי כפייה יהודים ממייחוב לסלילת הכבישים בין קרקוב לוורשה ובין קרקוב לקילצה*, ועם הזמן הגיע מספרם ל-225.
נוסף על הפליטים הרבים שהגיעו למייחוב הגיעו אליה בקיץ 1940 יותר מ-1,000 יהודים שגורשו מקרקוב, ובהם חולי טיפוס. היודנרט דאג לחיטוי ולניקיון ולהקמת מרפאה ואחר כך בית חולים. הוחל בחלוקת ארוחות חמות, ובבניין היודנרט נפתח גן ילדים.
בסוף 1940 נאסר על יהודי מייחוב לצאת ממקום מגוריהם ולנוע בדרכים או לנסוע ברכבת ללא רישיון. ב-1941 סייע לנזקקים במייחוב גם הסניף המקומי של ארגון יס"ס. במרס 1941 כבר היה במייחוב מטבח ציבורי. לאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות, ביוני 1941, נשלחו יהודים לעבודת כפייה בבסיס סמוך ליער חודוב (Chodow) שליד הכפר זגוז'יצה (Zagorzyce).
בספטמבר 1941 הוקם במייחוב גטו ורוכזו בו כ-3,000 היהודים שחיו בעיירה, מקומיים ופליטים. הגטו הוקף בחומת לבנים, חמישה מטרים גובהה, והיציאה ממנו התאפשרה רק ברישיון מהגרמנים. בסתיו 1941, בגלל הצפיפות, גירשו הגרמנים לדז'יאלושיצה (Dzialoszyce) כ-300 מיהודי גטו מייחוב. מעשי התעללות ורצח נמשכו כל העת. בדצמבר 1941 החרימו הגרמנים מיהודי מייחוב את כל הפרוות שנותרו ברשותם, ושלושה יהודים נרצחו.
ב-28 באוגוסט 1942 העבירו הגרמנים כ-600 קשישים וחולים מגטו מייחוב לסלומניקי (Slomniki), ושם צירפו אותם לאלפי יהודים תושבי הנפה והחזיקו את כולם כמה ימים בשדה פתוח. בתחילת ספטמבר 1942 נערכה בהם סלקציה, ומאות יהודים הולכו לבורות שהוכנו מראש ונרצחו שם. מי שנמצאו כשירים שולחו למחנות עבודה, וכל האחרים גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
גטו מייחוב חוסל ב-7-4 בספטמבר 1942. גרמנים וכוחות עזר גירשו לבלז'ץ את יהודי הגטו ואתם עוד אלפי יהודים מיישובים אחרים בנפה. יהודים רבים נורו בעת הגירוש. בין 800 ל-900 צעירים שולחו למחנות העבודה בפרוקוצ'ים (Prokocim) ובפלשוב (Plaszow). בגטו נותרו 50 יהודים שהושארו למיון חפצי המגורשים ועוד כ-200 יהודים שהסתתרו בעת האקציה.
באמצע נובמבר 1942 ריכזו הגרמנים במייחוב כ-600 יהודים מכל הנפה ורצחו אותם ביער חודוב. אחד היהודים פצע בסכין את מפקד פלוגת הרוצחים. בשבועות שלאחר מכן רצחו הגרמנים קבוצות יהודים שנתפסו במקומות מסתור ועובדים שהועסקו בניקיון בגטו, ובסך הכל יותר מ-200 יהודים.