המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו באיוויה כ-3,000 יהודים שהיו רוב תושבי העיירה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר ותעשייה ונעזרו בבנק העממי הקואופרטיבי היהודי. באיוויה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות, מוסדות דת ומוסדות חינוך יהודיים, ובהם בית הספר "תרבות" ובית ספר יידישאי. ב-15 במאי 1929 עלו באש מרבית בתי היהודים ומוסדות הציבור שלהם בשרפה שפרצה בעיירה. ועד עזרה מקומי פעל לשיקומם. בעקבות כניסת הסובייטים לאיוויה ב-18 בספטמבר 1939 נסגרו רוב המוסדות היהודיים בעיירה.
איוויה נפלה בידי הגרמנים ב-29 ביוני או ב-1 ביולי 1941. כעבור ימים אחדים גויסו הגברים היהודים בני 15 עד 60 לעבודת כפייה. ב-2 באוגוסט 1941 הובילו הגרמנים 224 יהודים ממשכילי איוויה, ובהם רבנים (לרבות הרב זאב פרלמן) ומורים, ליער ליד הכפר סטנייוויצ'ה (Staniewicze) הסמוך לאיוויה וירו בהם בסיוע ליטאים. אקציה זו ידועה בשם "אקציית האינטליגנציה".
בספטמבר 1941 (על-פי מקור סובייטי – בפברואר 1942) הוקם בעיירה גטו, וגודר בתיל דוקרני. הגרמנים מינו יודנרט והעמידו בראשו את משה קופלר (Kopler), פליט מקרקוב. באוקטובר 1941 ואחר כך שוב באפריל 1942 גורשו לגטו איוויה יהודים מיישובים בסביבה. מספר תושבי הגטו עלה ל-4,000-3,500 והצפיפות בו הייתה גדולה.
ב-11 במאי 1942 ציוו הגרמנים על היודנרט לגייס 130 צעירים. הללו הובאו לסטנייוויצ'ה והוכרחו לחפור בורות חדשים ליד קברי אחיהם מאוגוסט 1941. למחרת, 12 במאי 1942, רוכזו אלפי יהודים בכיכר השוק, ולאחר סלקציה הובלו רובם – כ-2,300 איש ובהם נשים ותינוקות רבים – לסטנייוויצ'ה ונרצחו שם. עשרות יהודים שניסו להימלט נתפסו, ורק שלוש נשים הצליחו בבריחתן. כ-1,300-1,200 יהודים הוחזרו לגטו, שטחו צומצם, וחודשה בו עבודת הכפייה בעבור הגרמנים.
קבוצה של 20 צעירים שהתארגנה באותה העת באיוויה רכשה כמה רובים מידי איכרים, ובסוף 1942 ברחו כולם ליערות סמוכים והצטרפו לפרטיזנים. שישה מהם הצליחו לשרוד עד סוף המלחמה.
בסוף דצמבר 1942 נרצחו עוד כ-150 מיושבי הגטו במחנה העבודה בוריסוב (Borisov) שליד מינסק. ב-16 בינואר 1943 גורשו יותר מ-1,000 יהודים נוספים. רובם נרצחו ליד ביצות ביאלה-בלוטה (Biale Blota), סמוך לבוריסוב. באותו יום נמלטו ליערות כ-200 יהודים, ורובם הצטרפו במרוצת הזמן לפרטיזנים.
ב-20 או ב-21 במרס 1943 הועברה קבוצה קטנה של יהודים לגטו לידה. כ-70 צעירים מגטו איוויה גורשו באוגוסט 1943 למחנה עבודה ליד סמולנסק (Smolensk) ונרצחו שם. אחרוני היהודים מגטו איוויה גורשו בספטמבר 1943 למחנות המוות סוביבור ומיידנק.