המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקורמנד 300 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כארבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם הנאולוגי
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של קורמנד 320 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בצו שפרסם ב-6 במאי 1944 סגן הממונה על המחוז, יוז'ף טולוק (Jozsef Tulok), נקבע 12 במאי התאריך הסופי למעבר היהודים לגטאות. על-פי צו זה הוקצו לגטו של קורמנד בניין בית הכנסת וסביבתו.
עם מועצה היהודית בגטו נמנו חמישה חברים ובראשה עמד מיקלוש ריטשר (Miklos Ritscher). בגטו פעל גם שירות סדר יהודי. אנשים כשירים לעבודה יצאו יום-יום מהגטו לעבודה בחקלאות ובמחסני העיירה. ב-12 ביוני 1944 גויסו 15 גברים מהגטו לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה והוצבו בקוסג (Koszeg).
ב-19 ביוני 1944 הועברו 286 תושבי הגטו (203 מהם נשים) למרכז השילוח שבמתחם בית החרושת למכונות ומנועים מאייר (Mayer) בסומבטהי (Szombathely), ומשם גורשו לאושוויץ
בשני טרנספורטים שיצאו ב-4 וב-6 ביולי 1944.