המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בווישנייווייץ כ-3,000 יהודים – יותר ממחצית תושביה. הם התפרנסו ממלאכה, ממסחר, בעיקר במוצרי חקלאות, ומתעשייה זעירה, בעיקר בענפי ההלבשה והמזון. היו בהם גם בעלי טחנות קמח ומפעלי שמן. היהודים הסתייעו ב"בנק עממי" ובארגוני עזרה הדדית.
עד שנות העשרים של המאה העשרים פעלו בווישנייווייץ חדר מתוקן בעברית, בית ספר פרטי שלמדו בו רוסית, יידיש ומעט עברית, גן ילדים ובית ספר עברי של רשת "תרבות" וכן תלמוד תורה וישיבה. בווישנייווייץ פעלו תנועות נוער ציוניות והפעילו בה ספרייה עברית וחוגי תרבות וספורט.
בספטמבר 1939 כבשו הסובייטים את וישנייווייץ והגלו לסיביר יהודים בעלי אמצעים ופעילים ציונים.
הגרמני כבשו את וישנייוויץ ב-2 ביולי 1941. האוקראינים המקומיים תקפו יהודים ושדדו את רכושם. 35 בני ערובה נרצחו בידי אוקראינים. עד סוף יולי עלה מספר הנרצחים למאות. ב-4 בספטמבר 1941 נרצחו 146 מיהודי וישנייבץ.
ב-16 במרס 1942 הוקם בווישנייווייץ גטו סגור והופקדה עליו שמירה של שוטרים אוקראינים. אל הגטו הובאו יהודים מווישוגרודק (Wyszogrodek) הסמוכה ומכפרי הסביבה, ומספר היהודים בו הגיע לכ-3,500. עשרות בני אדם מתו ברעב. בגטו הוקם יודנרט בראשותו של פליט דובר גרמנית מלודז'.
הגטו חוסל באוגוסט 1942. ב-8 באוגוסט ירו שוטרים אוקראינים לתוך הגטו והרגו עשרות מתושביו. ב-11 באוגוסט 1942 נרצחו מחוץ לעיירה 2,669 יהודים, רובם נשים וילדים. המצוד אחרי המתחבאים והנמלטים ורציחתם נמשכו עד 22 באוגוסט. צעירים מעטים שברחו מווישניווייץ הגיעו לגליציה, לגטאות זבורוב (Zborov) וזברז' (Zbaraż).