המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בסטרדין, עיירה במרחק שישה קילומטרים מדרום מערב לנהר בוג (Bug), חיו בין שתי מלחמות העולם כ-700 יהודים – קרוב ל-90 אחוזים מאוכלוסייתה. רוב היהודים התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, בעיקר חייטות, סנדלרות ופרוונות.
הגרמנים כבשו את סטרדין ב-22 בספטמבר 1939, ובסוף השנה הוקם בה יודנרט ונדרש לגייס יהודים לעבודת הכפייה. בראשית 1941 הובאו לסטרדין יהודים שגורשו מיישובים אחרים – רובם הגדול פליטים מקליש (Kalisz) – ושוכנו בבית הכנסת. בפברואר 1941 נמנו בעיירה כ-900 יהודים. בסוף 1940 הוקם בסטרדין גטו, והיהודים חיו בו בצפיפות גדולה ובתנאי תברואה קשים. היה גטו פתוח, אך על היהודים נאסר לצאת מהעיירה ונאסר עליהם הקשר עם תושבי הסביבה. בבית המדרש של העיירה הוקם בית חולים, ורופא פולני שהיודנרט שכר את שירותיו טיפל בחולים בחשאי. תושבי הגטו, בעיקר הפליטים שבהם, נשלחו לעבודת כפייה במחנות ליד שדליצה (Siedlce). בשל קרבת העיירה לנהר בוג, לקראת הפלישה לברית-המועצות החל לגדול מספר החטופים היהודים (גברים ונשים) לעבודת כפייה בשירות הגרמנים.
בעקבות ידיעות על חיסול היהודים מעיירות הסביבה שהחלו להגיע מהפולנים השתררה בגטו בהלה, וצעירים לא מעטים נפוצו לכל עבר כדי לחמוק מהגירוש. גטו סטרדין חוסל בספטמבר 1942, ותושביו הנותרים גורשו לטרבלינקה.