בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו באיפוישג 773 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-15 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, אך היו בהם גם כמה פקידים. באיפוישג היו שתי קהילות יהודיות, אחת של זרם הסטטוס קוו והאחרת אורתודוקסית. שתי הקהילות הפעילו במשותף בית ספר יסודי יהודי, ובשנת 1944 למדו בו 72 תלמידים. הקהילה האורתודוקסית קיימה גם תלמוד תורה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה סופחה איפוישג לצ'כוסלובקיה. בשנים שבין שתי מלחמות העולם השתייכו מרבית צעירי העיירה לתנועות נוער ציוניות.
בעקבות בוררות וינה הראשונה (2 בנובמבר 1938) חזרה העיירה לריבונות הונגריה. בחורף 1938 גירשו השלטונות ההונגריים כמה משפחות יהודיות שלא הייתה להן אזרחות הונגרית אל מעבר לגבול החדש שבין סלובקיה להונגריה. ב-17 בנובמבר 1938 אסרו ז'נדרמים הונגרים תשעה יהודים שהואשמו בתמיכה בשלטון הצ'כוסלובקי הקודם ועינו אותם. בשנת 1941-1940 גויסו רבים מהגברים היהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה.
בקיץ 1941 גירשו שלטונות הונגריה לאוקראינה הנתונה לכיבוש הגרמנים יהודים מאיפוישג שלא יכלו להוכיח שהם בעלי אזרחות הונגרית. המגורשים נרצחו בקמנץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk) ב-27 וב-28 באוגוסט.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944, מנו שתי הקהילות של איפוישג 836 יהודים. באפריל 1944 הוקמה בעיירה מועצה יהודית בראשותו של אלדר אנגל (Aladar Engel).
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. הגטו באיפוישג הוקם בהסתמך על צו של סגן הממונה על המחוז בדבר הקמת גטאות במחוזו שפורסם ב-4 במאי 1944, ונוסף על יהודי העיירה נדרשו לעקור אליו גם יהודים מנפת איפוישג ומנפת סוב (Szob).
על-פי דוחות של הז'נדרמריה ההונגרית התגוררו בגטו 1,205 יהודים; הצפיפות בגטו הייתה גדולה מאוד, ובכל חדר נדחקו שתי משפחות. הז'נדרמים חקרו את תושבי הגטו ועינו אותם כדי שיגלו היכן הסתירו את חפצי הערך שלהם.
במאי 1944 הועברו כ-80 מתושבי הגטו למחנה המעצר בגרניה (Garany), ומשם גורשו לאושוויץ. ב-16 במאי 1944 שולחו גברים בני 18 עד 54 ונשים בנות 18 עד 35 לעבודת כפייה ביולשבה (Jolsva; היום ילשבה [Jelsava], בסלובקיה).
בראשית יוני 1944 הועברו תושבי הגטו הנותרים למרכז השילוח בניריאשפוסטה (Nyirjespuszta), כשלושה קילומטרים מהעיר בלשג'רמט* (Balassagyarmat) שבמחוז נוגרד (Nograd). הם שוכנו שם בסככות לייבוש טבק ובאורוות סוסים; כמה שלא נמצאה להם כל קורת גג לנו תחת כיפת השמים. ממרכז השילוח הם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-11 וב-14 ביוני 1944.
