המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב הכיבוש הגרמני חיו באלסיאד כ-30 משפחות יהודיות שהתפרנסו ממסחר, ממלאכה ומחקלאות.
בעיירה פעלו בית ספר יהודי של רשת תרבות ותלמוד תורה. בתקופת הסיפוח הסובייטי (מקיץ 1940 ועד יוני 1941) הולאמו בתי עסק וחנויות שבבעלות יהודים ונסגרו מוסדות חינוך עבריים.
בסוף יוני 1941, עם נסיגת הכוחות הסובייטיים מפני הצבא הגרמני המתקדם, החלו הליטאים המקומיים להתנכל ליהודים. זמן קצר אחר כך נכנס הצבא הגרמני לעיירה. ב-5 ביולי רוכזו כל יהודי העיירה בגטו שכלל את בית המדרש, בית המרחץ ושני בתים. בכל בוקר נערך מיפקד, והגברים נלקחו לעבודת כפייה והושפלו.
בתחילת יולי, כנראה במקביל להקמת הגטו, הועברה קבוצה קטנה של גברים יהודים למחנה רייניאי (Rainiai). ב-24 ביולי 1941 פונו יהודי אלסיאד לגטו שהוקם בכפר גירול (Geruliai), מרחק 10 קילומטרים מטלז. ב-30 באוגוסט נרצחו כל הגברים, והנשים הועברו לגטו טלז. קצתן הוחזרו לאלסיאד בסוף דצמבר 1941 ונרצחו שם. נשים אחדות הצליחו לשרוד בעזרת איכרים ליטאים, ואחרות הצליחו להגיע לגטו שוול (Siauliai). במשך כל התקופה הזו התנגד הכומר המקומי דמבראוסקאס (Dambrauskas) לרצח היהודים ולהתנכלויות להם, ואף שמר ברשותו ספרי תורה מבית המדרש המקומי.