המכון הבין-לאומי לחקר השואה

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בפישצ'ץ כ-400 יהודים – כמעט מחצית תושביה. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר זעיר ונעזרו בקופת גמ"ח שנפתחה בסיוע הג'וינט. בעיירה פעלו מפלגות ציוניות, אגודת ישראל והבונד והייתה בה ספרייה יהודית.
הגרמנים כבשו את פישצ'ץ ב-8 בספטמבר 1939, כעבור ימים מספר הם נסוגו ממנה לטובת הצבא האדום, אך כעבור זמן קצר שבו אליה על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. עם נסיגת הסובייטים מפישצ'ץ התלוו אליהם כ-500 יהודים – מקומיים ופליטים שנקלעו לפישצ'ץ עם פרוץ המלחמה – ובעיירה נותרו כמאתיים יהודים.
ב-15 באוקטובר 1939 העבירו הגרמנים לפישצ'ץ עשרות משפחות יהודיות מכפרי הסביבה. בספטמבר 1940 חויבו יהודי פישצ'ץ לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. הגרמנים כוננו בפישצ'ץ יודנרט והטילו עליו לגייס עובדי כפייה. באביב 1941 הובאו לעיירה כ-700 עובדי כפייה יהודים. בסוף קיץ 1941 אסרו הגרמנים על היהודים לצאת מהעיירה, וארבעה פועלים יהודים נרצחו עקב הפרת האיסור. קרוב לוודאי שבאותה העת הוקם גטו במקום. במאי 1942 נדרש היודנרט לשלוח קבוצת עובדים למלוויצה (Mławica) שליד ביאלה פודלסקה.
באוקטובר 1942 גורשו יהודי פישצ'ץ ברכבות משא למחנה ההשמדה סוביבור. על גירושם הופקדו שוטרים פולנים, בפיקוד שוטרים גרמנים. קבוצה לא גדולה של יהודים הופרדה ונשלחה עם עוד יהודים מכפרים סמוכים לעבודה במיינדזיז'ץ פודלסקי (Międzyrzec Podlaski).