המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Ciechanow, חיילים גרמנים סביב צעירים יהודים בעבודות כפייה.
ארכיון יד ושם, 1605/303
Poland ,Ciechanow, ריכוז יהודים בחצר מבצר, לפני הגירוש.
ארכיון יד ושם, 2656/28

בין שתי מלחמות העולם חיו בצ'ייחנוב כ-4,500 יהודים – כשליש תושביה – והתפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. הם הסתייעו בג'וינט ובקופת גמ"ח וקיימו מפעלי עזרה הדדית, קצתם מתרומות של יוצאי העיר בארצות-הברית. בעיר פעלו מועדונים, מפלגות וארגונים ציוניים. בין השאר פעלה בה אגודת "צעירי ציון" שקיימה שיעורי עברית וספרייה. בעיר פעלו גם סניף של אגודת ישראל ולצדו סניף של צעירי אגודת ישראל ושל פועלי אגודת ישראל, היה בה סניף של הבונד, והייתה גם קבוצה של קומוניסטים יהודים, שאחדים מהם נידונו לכמה שנות מאסר כשנאסרה פעילותה של המפלגה הקומוניסטית. עם מוסדות החינוך היהודי בעיר נמנו תלמוד תורה, בית ספר "יבנה" מיסודה של תנועת "המזרחי" ובית ספר של "בית יעקב" מיסודה של אגודת ישראל. כמו כן היה בעיר בית ספר יסודי ממשלתי ליהודים ש-90 אחוזים מתלמידיו היו בנות.
בצ'ייחנוב שגשגה פעילות תרבותית ענפה. התנועות הפוליטיות ארגנו שיעורי ערב ללימודים על-יסודיים וקיימו ספריות יהודיות וחוגי דרמה. אגודת ישראל ארגנה שיעורי ערב ללימוד הדף היומי. כמו כן פעלו בעיר אגודת הספורט "מכבי" ואגודת המוזיקה "הזמיר".
הגרמנים כבשו את צ'ייחנוב ב-3 בספטמבר 1939. עם הכיבוש נרצחה שורה של אישים בולטים בקהילה היהודית. ב-8 בספטמבר 1939 בזזו הגרמנים והרסו את בית הכנסת ואת בית המדרש ושרפו את ספרי הקודש. היהודים חויבו בתשלומי כופר, ורבים מהם נחטפו לעבודת כפייה.
ב-8 באוקטובר 1939 הוציא היטלר צו לסיפוח צפון מחוז ורשה, וצ'ייחנוב בכללו, לרייך השלישי, והאזור הפך למחוז חדש – "בצירק ציחנאו". ב-25 או ב-26 באוקטובר 1939 הועבר השלטון במחוז מידי הצבא למינהל האזרחי. למרות רצון הגרמנים להיפטר מהיהודים במחוז, באוקטובר 1939 הם גירשו מצ'ייחנוב למחוז לובלין רק יהודים מעטים, בשל רצונם לנצל את היהודים, בעיקר את בעלי המקצוע שבהם, לבניית צ'ייחנוב הגרמנית.
בחודשי הכיבוש הראשונים הצטוו יהודי צ'ייחנוב להסיר את כובעיהם לפני כל גרמני שנקרה בדרכם, נאסר עליהם ללכת על המדרכות, להופיע במקומות ציבוריים ולקנות בחנויות של נוצרים. לקראת סוף 1939 חויבו יהודי העיר לסמן את בגדיהם בטלאי צהוב בצורת מגן דוד בצד שמאל של החזה ועל הגב מימין. כל היהודים, לרבות נשים וילדים בני 14 ומעלה (או מבני עשר ומעלה, לפי מקורות אחרים), חויבו בעבודת כפייה.
בקרב יהודי העיר פרצה מגפת טיפוס. בעיר הוקם בית חולים יהודי ובו רופא אחד, ד"ר ברון.
בצ'ייחנוב הוקם גטו פתוח. על היהודים נאסר כל מגע עם שכניהם הפולנים, אך נראה שעד אמצע 1941 לא קוימה הוראה זו בקפידה: בעלי מקצוע יהודים עבדו אצל לא-יהודים, ככל הנראה השתמשו בקשריהם כדי להשיג מזון, ולעתים אף הצליחו לחסוך מעט כסף. היודנרט הוקם כנראה לקראת סוף 1939 או בתחילת 1940 ובראשו הועמד בן-ציון ארליך. הוקם גם שירות סדר יהודי.
עם פלישת גרמניה לברית-המועצות הוחמרה רדיפת היהודים בצ'ייחנוב. ביוני וביולי 1941 כלאו הגרמנים כל יהודי שלא היה מבּני העיר במחנה העונשין בפומייחובק (Pomiechowek).
כבר מתחילת הכיבוש הגרמני היו בצ'ייחנוב ניסיונות של התנגדות מאורגנת לגרמנים, בייחוד של חניכי תנועות הנוער. ב-1941 האזינו חברי אחת הקבוצות בחשאי לרדיו והפיצו את החדשות בקרב יהודי העיר. צעירים יהודים קשרו קשרים עם יהודים בגטאות אחרים והעבירו ידיעות על המתרחש בכל מקום. באמצעות נח זבלודוביץ, ששימש נהג משאית בשירותו של גרמני, הם הוציאו מהעיר כמה יהודים שנודע כי הגסטפו עומד לפגוע בהם.
בדצמבר 1941 גורשו מצ'ייחנוב לגטו נובה מיאסטו (Nowe Miasto) 1,500-1,200 יהודים "בלתי כשירים לעבודה". בנובה מיאסטו לא הייתה למגורשים קורת גג והם סבלו ממחלות וגוועו ברעב, ויהודי צ'ייחנוב שלחו להם כסף ואף הקימו בשבילם מטבח ציבורי. מי שניסו לשוב לצ'ייחנוב נתפסו ונרצחו.
באותה העת, ואולי עוד קודם לכן, הובאו לצ'ייחנוב יהודים מהכפרים שבסביבה; כמו כן הובאו אליה כ-300 עובדים יהודים ממקוב מזובייצקי (Makow Mazowiecki) ושוכנו במחנה עבודה שהוקם בשבילם ליד פסי הרכבת. בצ'ייחנוב היו עוד שני מחנות עבודה לאסירים פולנים, יהודים ולא-יהודים כאחד. רוב האסירים במחנות העבודה, כ-2,800 בני אדם בסך הכל, נרצחו בסופו של דבר.
בתחילת 1942 החלו הגרמנים בהוצאות להורג פומביות בצ'ייחנוב, ובמהלך השנה נתלו בפומבי כ-20 יהודים.
ב-6 בנובמבר 1942 רוכזו כל יהודי צ'ייחנוב, חפצי הערך נגזלו מהם, ונערכה בהם סלקציה. הכשירים לעבודה שולחו לאושוויץ, והשאר שולחו לגטו מלווה (Mlawa), ומשם גורשו עם תושביו בטרנספורט הראשון שיצא משם לאושוויץ. כמה מהיהודים שנשארו בחיים אחרי הסלקציה, ובכללם ד"ר ברון, שלחו יד בנפשם משום שאיבדו את משפחותיהם; אחרים התאבדו עם בני משפחותיהם.
ב-7 בנובמבר 1942 שולחו למלווה גם כל האסירים בני מקוב מזובייצקי שהיו כלואים במחנה העבודה שליד פסי הרכבת. על-פי פקודה אישית של מושל מחוז ציחנאו, אריך קוך (Erich Koch), שביקר באותו היום בצ'ייחנוב, רצחו הגרמנים בבית החולים היהודי את כל הזקנים, החלשים והחולים, 68 בני אדם בסך הכל.
מיהודי צ'ייחנוב שרדו כ-200 – במחנות, במקומות מחבוא או בברית-המועצות.