המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בצגלד 669 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו סוחרים. הקהילה היהודית בעיר הייתה נֵאולוגית, והיא קיימה בית ספר יהודי. בימי הטרור הלבן שלאחר מלחמת העולם הראשונה פרצו בעיר מהומות אנטי-יהודיות. בשנת 1919 נרצח רופא יהודי מקומי, ובקיץ 1920 הוכו סטודנטים יהודים מכות קשות בידי סטודנטים אנטישמים.
בשנת 1941 גויסו גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רופאים ועורכי דין יהודים גויסו אף הם, כי בדרך זו רצו עמיתיהם הנוצרים להיפטר מהם. רבים מהמגויסים נספו בחזית המזרחית, באוקראינה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו עם הקהילה הנאולוגית של צגלד בין 550 ל-600 יהודים. עם כניסת הגרמנים לעיר נאסר על היהודים לצאת מבתיהם אלא בזמנים שנקבעו לכך.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז ואנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו, והמעבר אליהם החל ב-22 במאי.
סמוך ל-20 ביוני 1944 הועברו תושבי גטו צגלד למרכז שילוח בית החרושת לגפרת הנחושת בקצ'קמט (Kecskemét). הם, ואִתם עוד יותר מ-5,000 יהודים ממקומות יישוב אחרים במחוז, גורשו משם לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-25 וב-27 ביוני 1944.