המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם ישבו בקוז'מינק כ-750 יהודים – קרוב לשליש אוכלוסייתה – והתפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה. בקרב יהודי קוז'מינק פעלו מפלגות ציוניות ומפלגת אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את קוז'מינק בתחילת ספטמבר 1939. על היהודים הוטלו מסי עונשין כבדים, ויהודים אחדים נלקחו בני ערובה להבטחת תשלומם.
בראשית 1940 הוקם בקוז'מינק גטו, והתגוררו בו גם פליטים רבים מיישובי הסביבה. בגטו פעל יודנרט; עם חבריו נמנו שמואל דודק, יצחק הפטקה (Haftka) ואחרים. הגטו לא גודר בתחילה, אך בהדרגה קיבל אופי של מחנה עבודה ובאוקטובר 1940 נסגר סופית. מושל הגטו היה גרמני, פרדיננד גולר (Ferdinand Gohler) שמו. תושבי הגטו, כ-2,900 בני אדם, הועסקו בסדנאות שפעלו בגטו ובעבודות מחוצה לו. בספטמבר 1941 נשלחו יותר מ-200 צעירים יהודים לעבודות חקלאיות בסביבה ובאזור פוזנן (Poznan).
האקציה הגדולה הראשונה התבצעה בקוז'מינק בסוף נובמבר 1941, ואחרי סלקציה נרצחו ביערות גולוחוב (Goluchow) כ-700-600 ילדים, חולים וקשישים מתושבי הגטו. בראשית 1942 נרצחו בחלמנו עוד כמה מאות יהודים. ב-18 במאי 1942 שולחו כ-100 צעירים למחנה עבודה באזור פוזנן.
גטו קוז'מינק חוסל ביולי 1942. מקצת תושביו הועברו עם שרידי גטו קליש לגטו לודז', והיתר גורשו למחנה ההשמדה חלמנו. על חיסול הגטו פיקדו קצין הס"ס וילי שונרוגה (Willi Schonrogge) וסגנו היינריך נוטלה (Heinrich Notle).