המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בקונסקובולה כ-900 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה ונעזרו במוסדות צדקה מסורתיים ובהם קופת גמ"ח ובנק יהודי להלוואה וחיסכון. ילדי הקהילה התחנכו בתלמוד תורה, ורבות מהבנות למדו בבית ספר של "בית יעקב". בקונסקובולה פעלו מפלגות ציוניות, הבונד ואגודת ישראל וגם תנועות הנוער שלהן. במועדון של הבונד בעיירה הייתה ספרייה ופעל בו חוג דרמה.
בתקריות אלימות שהיו בעיירה ב-1931 ואחר כך גם מ-1936 ואילך פגעו תושבים מקומיים ביהודי קונסקובולה וברכושם.
הגרמנים כבשו את קונסקובולה באמצע ספטמבר 1939. בחודשי המלחמה הראשונים הגיעו לעיירה פליטים יהודים מוורשה* וממקומות אחרים במערב פולין. בדצמבר 1939 גירשו הגרמנים מפולווי 2,000 יהודים, ורבים מהם הגיעו לקונסקובולה.
בתחילת 1940 הוקם בקונסקובולה יודנרט בראשותו של ישראל בורשטיין. בסוף 1940 הוקם בקונסקובולה גטו פתוח, והופקדה עליו שמירה של שוטרים פולנים.
ב-1940 הוקם בקונסקובולה מחנה עבודה; המחנה פעל עד קיץ 1941, ועבדו בו כ-400 מיהודי העיירה. במחנה עבודה נוסף שהקימו הגרמנים בעיירה בינואר 1941 עבדו יהודים מקונסקובולה ומהסביבה וגם כ-400 יהודים מגטו ורשה.
ב-1 במאי 1942 אסרו הגרמנים את חברי היודנרט. ב-8 במאי 1942, לאחר סלקציה, גורשו כ-1,600 יהודים מקונסקובולה למחנה ההשמדה סוביבור. כ-400 יהודים הושארו לעבודת כפייה בקונסקובולה.
בסוף מאי ובתחילת יוני 1942 הובאו לקונסקובולה כ-3,500 יהודים מסלובקיה. באותו הקיץ הועברו לגטו קונסקובולה יהודים מביאלה פודלסקה (Biala Podlaska), מקז'ימייז' דולני (Kazimierz Dolny) ומיישובים אחרים באזור לובלין. באותה העת חיו בגטו כ-2,000 יהודים, ועוד כמעט 3,000 יהודים במחנה העבודה בעיירה.
בתחילת אוקטובר 1942 באה מפולווי לקונסקובולה יחידה מגדוד המילואים 101 של האורפ"ו. ליחידה, בפיקודו של וולפגנג הופמן (Wolfgang Hoffmann), התלוותה יחידה של כוח עזר אוקראיני. אנשי הכוח הזה הוליכו 1,100 מתושבי הגטו לבורות שנחפרו ביער הסמוך ורצחו אותם שם ביריות. כ-100 יהודים שהתקשו לעמוד בקצב ההליכה נורו בדרך. יהודים מסתתרים וחולים נורו במקום הימצאם. כ-500 היהודים הנותרים נשלחו למחנות עבודה באזור לובלין.