המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בקורליצ'ה כ-1,300 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רובם עסקו במסחר זעיר, ברוכלות ובמלאכה לסוגיה. בקורליצ'ה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות ומוסדות דת וחינוך יהודיים. בעקבות כיבוש קורליצ'ה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 עברה הפעילות הכלכלית, החברתית והחינוכית בעיירה למתכונת הסובייטית, עסקים פרטיים נסגרו, והוקמו קואופרטיבים.
הגרמנים כבשו את קורליצ'ה ב-27 ביוני 1941. בעיירה הוקמה מיד משטרת עזר בלרוסית והופקדו בידיה סמכויות רבות. השוטרים החדשים בזזו את רכוש היהודים, חטפו גברים יהודים מבתיהם ומהרחובות לעבודת כפייה, ואף רצחו כמה יהודים. כעבור ימים אחדים חויבו יהודי קורליצ'ה לשאת טלאי צהוב, תנועותיהם הוגבלו, והם גויסו לעבודת כפייה. במחצית יולי 1941 הוקמו בפקודת הגרמנים יודנרט ושירות סדר יהודי. בראש היודנרט הועמד רב הקהילה, הרב ורניק. היודנרט נדרש לגבות דמי כופר ולגייס עובדי כפייה יהודים.
באקציה שהייתה בקורליצ'ה בראשית אוגוסט 1941 רוכזו הגברים היהודים, ויותר מ-100 צעירים הופרדו מהשאר ונרצחו מחוץ לעיירה. כעבור ימים אחדים נרצחו עוד 16 בחורים, ובהמשך החודש נרצח גם הרב ורניק לאחר התעללות. במקומו מונה שמעון זליוונסקי (Zelivenski).
ב-4 בפברואר 1942 רוכזו יהודי קורליצ'ה בגטו מגודר, והובאו אליו גם יהודים מעיירות סמוכות. הגטו כלל כמה מבנים בשטח צר והצפיפות בו הייתה גדולה. כ-200 צעירים שולחו למחנה עבודה בדבוז'ץ (Dworzec). כמה בעלי מלאכה עבדו בבתי מלאכה שנשארו מחוץ לגטו, ובמאי 1942 הם הועברו עם בני משפחותיהם לגטו נובוגרודק. במאי 1942 נרשמו בגטו קורליצ'ה 888 יהודים.
קבוצת מחתרת שהתארגנה בגטו תכננה להימלט ולהצטרף לפרטיזנים. חבריה הכניסו בסוד העניין את ראש היודנרט ובמאי 1942 כבר היה בידיהם מעט נשק, אך מימוש תכניתם נדחה, בין היתר כיוון שנערה שניסתה להימלט מהגטו ונתפסה עוּנתה ואחר כך נתלתה בכיכר העיר לעיני כֹּל. בסופו של דבר נמלטו אל היערות כ-25 צעירים והצטרפו לגדוד הפרטיזנים של האחים ביילסקי וליחידות אחרות.
גטו קורליצ'ה חוסל ב-2 ביוני 1942 ומרבית יושביו שולחו לגטו נובוגרודק. קשישים וחולים נורו למוות בבתיהם.