המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקורשן כ-900 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה. בקהילה פעלו מוסדות דת וסעד יהודיים, היו בה בית ספר עברי וספרייה, והתקיימה בה פעילות ציונית.
עם סיפוח ליטא לברית-המועצות ביוני 1940 הולאמו רוב החנויות והמפעלים, הפעילות הציונית נאסרה ומוסדות החינוך העבריים נסגרו. עם פלישת הגרמנים לליטא ביוני 1941 הצליחו כ-30 משפחות יהודיות להימלט מקורשן לרוסיה, אך קצתן נאלצו לחזור לאחר מכן.
הגרמנים כבשו את קורשן ב-26 ביוני 1941. כבר בלילה הראשון לכניסתם לקורשן רצחו הגרמנים שניים מיהודי העיירה. ליטאים לאומנים שהשתלטו על קורשן בעקבות הכיבוש הגרמני אילצו את היהודים לעבוד בעבודת כפייה.
כעבור זמן מה רוכזו הגברים היהודים בני 12 ומעלה לסלקציה בבית המדרש הגדול. הנכים וחולי הנפש נלקחו ועקבותיהם נעלמו, ו-15 גברים נלקחו לבית הסוהר ומשם לשוול. יתר הגברים נלקחו מבית המדרש ונרצחו בשתי קבוצות עד 16 ביולי 1941.
הנשים והילדים רוכזו בגטו צפוף מאוד לאורך שני רחובות. ב-15 באוגוסט 1941 הועברו כל הנשים והילדים לגטו ז'גר (Žagarė), ואותו חיסלו הגרמנים ב-2 באוקטובר 1941.