המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקישפשט 2,669 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כארבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. בעיר היו שתי קהילות יהודיות – קהילה נאולוגית וקהילה אורתודוקסית קטנה – והיה בה בית ספר יהודי. בין שתי מלחמות העולם פעלו בקישפשט כמה תנועות נוער יהודיות, ובהן גם תנועת בית"ר הציונית שהיה לה סניף בעיר.
התחיקה האנטי-יהודית שהונהגה בהונגריה מ-1938 כחלק מן המדיניות ההונגרית האנטי-יהודית נאכפה בחומרה במחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון. בראשית 1938 התמנה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), אנטישמי מושבע, לסגן הממונה על המחוז. ב-1939 נעצרו הרב ד"ר זולטן בנדה (Zoltan Bande) והכומר הפרוטסטנטי המקומי משום שסיפקו לפליטים יהודים מפולין מסמכים מזויפים שהיו עשויים לסייע להם להישאר בעיר.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של קישפשט 3,800 נפשות. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי.
ב-5 באפריל 1944 פונו 50 דירות של יהודים בקישפשט כדי לשכן בהן נוצרים שבתיהם נהרסו בהפצצות על בודפשט הבירה. בתוך ימים אחדים פונו עוד 100 דירות של יהודים. באותה העת כבר הוקמה מועצה יהודית, בראשותו של עורך הדין ד"ר זולטן, כדי לטפל בבעיות דיור.
ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה להקים גטאות במחוזו, ובאמצע החודש יועדו כמה גושי בניינים למגוריהם של יהודי קישפשט. היהודים עברו אליהם בין 15 ל-30 במאי, ובסוף המעבר רוכזו 3,350 יהודים ב-250 בניינים שהיו פזורים ביותר מחמישים רחובות בעיר. ראש העיר של קישפשט, ד"ר יוז'ף מולנר (Jozsef Molnar), הורה להקים מרפאה לחולים יהודים.
ב-30 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו לבית החרושת ללבנים במונור (Monor), ששימש מרכז שילוח לגטאות שבדרום-מזרח מחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון שמסביב לבודפשט. כ-8,000 יהודים, ובהם יהודי קישפשט, גורשו משם לאושוויץ בשלושה טרנספורטים שיצאו בין 6 ל-8 ביולי 1944.