המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקישקונמישה 138 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי.
ב-1940 החלו השלטונות ההונגריים לעצור יהודים רבים בעיר בעקבות מכתבי תלונה של שכנים הונגרים. העצורים נכלאו במחנות מעצר כגון גרנייה (Garany) וקישטרצה (Kistarcsa). ב-1941 סגרו השלטונות המקומיים את בית הכנסת, בתואנה שמצבו של הבניין מהווה סכנה בטיחותית. 26 גברים יהודים מקישקונמישה גויסו ב-1941 לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה; שישה-עשר מהם נספו.
הגרמנים כבשו את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של קישקונמישה 77 יהודים. ב-8 במאי 1944 הועברו גברים יהודים בני 16 ומעלה למחנה המעצר שרוור (Sarvar).
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. ראש נפת קישקונפלג'הזה (Kiskunfelegyhaza), ד"ר ג'ולה צ'ה (Gyula Cseh), פקד על יהודי העיר ועל יהודי האזור, 179 בני אדם בסך הכל, לעקור לגטו קישקונמישה, שהוקם בחוות קומפוצפוסטה (Kompocpuszta) הסמוכה לעיר.
ב-18 ביוני 1944 הועברו תושבי גטו קישקונמישה לבית החרושת ללבנים בסגד (Szeged), ששימש מרכז שילוח לכ-14,000 יהודים. בין 25 ל-28 ביוני 1944 גורשו משם רוב יהודי גטו קישקונמישה לאושוויץ, ומיעוטם – לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה.