המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקישקונפלג'הזה 975 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם עסקו בסחר בתוצרת חקלאית. בעיר היו שתי קהילות יהודיות, נֵאולוגית ואורתודוקסית. לכל אחת מהן היה בית ספר יסודי יהודי משלה, ולקהילה האורתודוקסית היה גם תלמוד תורה.
בימי המהומות ו"הטרור הלבן" שאחרי מלחמת העולם הראשונה נרצח יהודי אחד מקישקונפלג'הזה ואחדים נפצעו.
בקיץ 1941 גירשו שלטונות הונגריה לאזור באוקראינה שהיה נתון לכיבוש הגרמנים כמה משפחות יהודיות מקישקונפלג'הזה שלא יכלו להוכיח שהן בעלות אזרחות הונגרית. המגורשים נרצחו בקמנץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk) ב-27 וב-28 באוגוסט 1941.
ב-1942 גויסו גברים יהודים רבים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם הוצבו בחזית המזרחית באוקראינה, ורובם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של קישקונפלג'הזה 517 נפשות, והקהילה הנאולוגית – 459 נפשות. ב-8 במאי 1944 הועברו מקישקונפלג'הזה 304 גברים יהודים בני 16 ומעלה למחנה המעצר בשרוור (Sarvar).
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי.
ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז ואנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. הגטו בקישקונפלג'הזה הוקם במרכז העיר, לאורך רחובות הסמוכים לבניין העירייה בקרבת בית הכנסת האורתודוקסי. ב-17 במאי 1944, קודם למעבר היהודים אל הגטו, מינה ראש העיר, ד"ר קרולי פלוש (Karoly Palos), את חברי המועצה היהודית על-פי המלצותיהם של נשיאי הקהילות היהודיות – דז'ו לדרר (Dezso Lederer), נשיא הקהילה הנאולוגית, ואיגנץ פרצנט (Ignac Prezent) נשיא הקהילה האורתודוקסית. על הסדר בגטו שמרו שוטרים יהודים.
ב-16 ביוני 1944 הועברו תושבי גטו קישקונפלג'הזה לבית החרושת לגפרת הנחושת בקצ'קמט ( Kecskemet) ששימש מרכז שילוח. משם, עם כ-5,000 יהודים אחרים, הם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-25 וב-27 ביוני 1944.