המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בבובובה כ-600 יהודים, ורובם התפרנסו ממסחר וממלאכה. בעיירה הייתה חצר חסידית וישיבה ובה מאות תלמידים, אך פעלו בה גם מפלגות ציוניות וקיימו שיעורי ערב לעברית, מועדון ספורט ציוני וחוג דרמה.
הגרמנים כבשו את בובובה ב-7 בספטמבר 1939. העיירה קלטה מאות פליטים יהודים מהסביבה, ובהם יהודים מסטרוז'ה (Stróże) ומגורליצה. בתחילת 1940 פעל בעיירה יודנרט בראשותו של שמואל מסינגר (Messinger). סניף של יס"ס הוקם בבובובה באפריל 1941 וסיפק ארוחות, בעיקר לפליטים. בסוף 1940 או בתחילת 1941 פעל בעיירה מעין בית ספר בתמיכת "צנטוס" מקרקוב. ביולי 1941 היו בבובובה כ-600 פליטים יהודים.
באוקטובר 1941 הוקם בעיירה גטו. מינואר 1942 החלו אנשי גסטפו וז'נדרמריה מעיר הנפה יסלו (Jaslo) לבוא מפעם לפעם לבובובה ולרצוח עשרות יהודים בגטו.
בגטו הוקם מעון יום לכ-75 ילדים שקיבלו גם סיוע רפואי וכן מעט בגדים. ביוני 1942 הוקמה בגטו סדנה לבעלי מלאכה, כדי שעובדיה יוכרו פועלים חיוניים.
בתחילת אוגוסט 1942 נלקחו מבובובה 210 גברים צעירים למחנה עבודה בבייז'נוב (Bieżanów). תושבי הגטו מנו אז יותר מ-1,500 נפשות.
באקציה שעשו אנשי הגסטפו במחצית אוגוסט 1942 נרצחו ביריות ביער דוברי (Dobry) הסמוך כ-400 מיהודי הגטו – נשים, זקנים וטף. כמה צעירים הועברו למחנה עבודה בשבנייה (Szebnie). הנותרים, ובהם ראש היודנרט מסינגר (שדחה את הצעת הגסטפו לשחררו), גורשו ב-18-17 באוגוסט 1942 לגטו בגורליצה, ומשם גורשו עם יהודי המקום להשמדה בבלז'ץ .