המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Jaslo, יהודים מתקהלים בפתח חנות.
ארכיון יד ושם, 5706/1
Poland ,Jaslo, שני יהודים ממשמר הגטו בפתח הגטו.
ארכיון יד ושם, 5706/4

בין שתי מלחמות העולם חיו ביסלו כ-1,500 יהודים שהיו כשישית מאוכלוסייתה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה, על-פי-רוב בענפי ההלבשה, הנגרות והמזון. מעטים מהם היו בעלי מקצועות חופשיים, והיו בהם גם חקלאים אחדים ובעלי מפעלים, בעיקר בענפי הכימיקלים והעץ.
בפעילותם הכלכלית הסתייעו יהודי יסלו בקואופרטיבים לצרכנות, באגודות של סוחרים יהודים ובעלי מלאכה ובבנק עממי, שתרם מרווחיו לצרכים סוציאליים ולקיבוצי ההכשרה. כמו כן הם נעזרו בג'וינט ובארגוני צדקה וסעד מסורתיים. סניף "צנטוס" פעל בתחום ההכשרה המקצועית לנוער וכן בהפעלת מטבח ציבורי ובתרומות ביגוד לילדי עניים. בתחום החינוך היהודי פעלו בעיירה תלמוד תורה, בית ספר משלים של רשת "תרבות", חדר של "המזרחי" ובית ספר לחקלאות בחווה סמוכה ליאסלו. ויצ"ו ו"האגודה לטיפול בילד" הפעילו גן ילדים יהודי, מעון ליד בית הספר היהודי וקייטנות קיץ. בעיירה פעלו אגודת תרבות ומדע, "בית עם", תזמורת, חוגי דרמה, אוניברסיטה עממית ומועדוני ספורט של "מכבי" ושל "דרור".
בעיירה היו סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות ורבים מבוגריהם של קיבוצי ההכשרה שהוקמו בה עלו לארץ-ישראל. כמו כן פעל בעיירה סניף של אגודת ישראל. כמה מבני הנוער היו קומוניסטים.
הגרמנים כבשו את יסלו ב-8 בספטמבר 1939. יהודים רבים ניסו לברוח מזרחה, אך עם התקדמות הגרמנים ניסו לשוב על עקבותיהם, ועשרה מהם נרצחו בדרכם חזרה. עם כניסת הגרמנים החלה ההתעללות ביהודים: יהודים הוכו ברחובות ונחטפו לעבודת פרך, חנויותיהם ובתיהם נבזזו, והוטל עליהם תשלום כופר גבוה. בסוף ספטמבר או בתחילת אוקטובר 1939 הועלה באש בית הכנסת הגדול, ויהודי יסלו נצטוו לשאת על זרועם סרט לבן ועליו מגן דוד כחול.
בדצמבר 1939 הגיעו ליסלו מאות פליטים יהודים מאזורי מערב פולין שסופחו לרייך השלישי. באביב 1940 הגיעו מאות פליטים נוספים (אחד המקורות נוקב את המספר 3,000). קצתם גורשו מיסלו לאחר זמן מה.
באפריל 1940 מונה בעיירה יודנרט, ובראשו הועמד סוחר העצים יעקב גולדשטיין. היודנרט נצטווה לספק לגרמנים עובדי כפייה מדי יום ביומו. מקצת יהודי יסלו שולחו למחנה עבודה בפוסטקוב (Pustkow) שליד דמביצה (Debica). בפקודת הגרמנים שימש היודנרט של יסלו יודנרט נפתי וקישר בין 16 היודנרטים הכפופים לו ובין הרשויות הגרמניות ביסלו.
מ-25 במאי 1940 הוטל על יהודי יסלו עוצר לילה. בדצמבר 1940 נפתח ביסלו סניף של יס"ס, ובסיועו חולק מזון והוקמו מטבח ציבורי, בית ספר שפעל עד 15 ביולי 1941 ולמדו בו 300 תלמידים, גן ילדים ובו 180 ילדים, בית יתומים ובית חולים.
ביולי 1941 הוקם גטו באזור השוק הישן בעיירה. הגטו נסגר בדצמבר 1941 והוקף גדר תיל ובה שער אחד. לגטו גורשו יהודים מכפרי הסביבה ובין היתר גם 450 יהודים מהעיירה הסמוכה ידליצ'ה (Jedlicze). בדצמבר 1941 שבו ליסלו 56 יהודים שברחו ממנה ב-1939 לאזור השליטה הסובייטי. הם נאסרו בידי הגרמנים ונרצחו בבית הקברות היהודי במחצית ינואר 1942. עם אותם יהודים נרצחו גם הרופאה ד"ר מריה צוקר (Cukier), אשתו של אחד החוזרים מהאזור הסובייטי, היא ושתי בנותיה אִתה. צוקר הייתה היהודייה היחידה שהותר לה עד אז לגור מחוץ לגטו – גמול על שסיכנה את חייה בטפלה בחיילים גרמנים פצועים ב-1939.
לפי המניין הרשמי בינואר 1942 היו בגטו כ-2,300 תושבים. יהודים רבים נרצחו, ובהם שישה שהפרו בחורף 1941/42 את הפקודה למסור לגרמנים את דברי הפרווה שברשותם. סניף יס"ס בגטו קיבל רשות לארגן קורסים מקצועיים. הואיל ויהודים רבים סברו שעבודה למען הגרמנים תציל אותם מגירוש ואולי אף ממוות, הוכשרו רבים לעבודה במקצועות בענף ההלבשה, ובגטו נפתחו בתי מלאכה רבים. לכל המועסקים בגטו חולקו תעודות עבודה. באביב 1942 גורשו לעבודה בפרישטק (Frysztak) עשרות גברים יהודים. כ-150 בני משפחותיהם, בעיקר נשים וילדים, נרצחו בתחילת קיץ 1942 ביער שבין פרישטק לווישניובה (Wisniowa). ב-2 ביולי 1942 נרצחו ביער ליד הכפר ברווינק (Barwinek) עוד כ-560 יהודים מיסלו, ועוד 262 יהודים נרצחו בקריוביצה (Krajowice).
גטו יסלו חוסל ב-18 באוגוסט 1942. יחידות משטרה גרמניות, פולניות ואוקראיניות כיתרו את הגטו וסרקו אותו. רוב היהודים שנתפסו מסתתרים נרצחו במקום. היהודים רוכזו, רכושם נשדד, ולאחר יום או יומיים של המתנה ללא מזון ושתייה גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ. זקנים, חולים ונכים נרצחו ליד הכפר וז'יצה (Warzyce).
כ-200 גברים ונשים, בעיקר צעירים, הוכנסו לאחר סלקציה למה שכונה "הגטו הקטן". הם ניקו את הגטו, ריכזו את רכוש הנרצחים, ולאחר מכן הועסקו בעבודות שונות. ב-1943 שולחו כ-50 מהם למחנה עבודה בפשֶמישל (Przemysl).
ביסלו ובסביבתה עוד חיו יהודים שהתחזו לארים וכן יהודים שהסתתרו ביערות ובמחבואים אצל נוצרים. מתחילת 1943 סרקו אנשי גסטפו את היערות בחיפוש יהודים, ובינואר או בפברואר נרצחו ביערות הסמוכים 22 יהודים. עשרה יהודים נוספים הצליחו להימלט.
כ-20 מיהודי יסלו הצליחו להינצל במקומות מסתור.