המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בקרסנוברוד כ-1,100 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו בעיקר ממלאכה ומסחר חקלאי ומהספקת שירותים לנופשים בחודשי הקיץ. בעיירה פעלו מוסדות צדקה וסעד מסורתיים ובהם קופת גמ"ח. בקרסנוברוד היו כמה חצרות חסידים שהשפעתן הייתה רבה, פעלו בה מפלגות ותנועות נוער ציוניות רבות, הבונד וכן תא קומוניסטי. ילדי הקהילה למדו בחדר מסורתי, בבית הספר "יבנה" ובבית ספר עממי פולני. ספרייה ציבורית יהודית גדולה שימשה גם מקום מפגש תרבותי. רבים מיהודי קרסנוברוד היגרו לארץ-ישראל או לדרום אמריקה.
בפרעות אנטישמיות של חיילים אוקראינים ב-1920 נרצחו שניים מיהודי העיירה ועשרות נפצעו.
ב-13 בספטמבר 1939 נכנסו לקרסנוברוד כוחות גרמניים, ובעשרת ימי הקרבות בינם ובין הפולנים נהרגו 198 יהודים. העיירה נפלה בידי הגרמנים ב-23 בספטמבר 1939, אך הם פינו אותה כעבור ימים מעטים ובמקומם באו הסובייטים. כעבור שבועיים נסוגו ממנה הסובייטים בהתאם להסכם מולוטוב-ריבנטרופ, והגרמנים חזרו לעיירה. היהודים גויסו לעבודת כפייה מיד לאחר מכן. בפברואר 1940 מונה יודנרט של 12 חברים, והוטל עליו לספק את עובדי הכפייה. יהודים בני עשר ומעלה חויבו לשאת סרט זרוע לבן ועליו מגן דוד צהוב.
במועד לא ידוע (עד אביב 1941) הוקם בקרסנוברוד גטו והובאו אליו גם פליטים יהודים מלודז' ומוולוצלווק (Wloclawek). רבים מתו ברעב ובמגפת טיפוס שפשׂתה בגטו.
בתחילת קיץ 1942 נכנסו אנשי גסטפו לגטו, רצחו כמה מחברי היודנרט, בזזו רכוש, והובילו את רוב תושבי הגטו בעגלות איכרים למחנה ההשמדה בלז'ץ. מעטים מיהודי העיירה נמלטו ושבו לגטו.
גטו קרסנוברוד חוסל ביולי 1942. אנשי הגסטפו רצחו עשר משפחות יהודיות ושרפו את כל בתי היהודים.
ב-26 באוקטובר 1942 רצחו הגרמנים את אחרוני היהודים שנותרו בקרסנוברוד. יהודים מעטים שניצלו מהירי הוסעו בעגלות לאיזביצה (Izbica), שבה רוכזו יהודי האזור לפני גירושם לבלז'ץ או לסוביבור.
אחרוני היהודים שהסתתרו באזור קרסנוברוד ובכפר הסמוך חוטקוב (Hutkow) נרצחו בפברואר 1943.