הפריט הראשון שהוצג בתצוגה המתחלפת בבניין המבואה ביד ושם, שנחנכה ביוני 2017, הוא חולצה שסרגה סול לוי מסלוניקי שביוון בחוטי כסף ובה השתמשו בני המשפחה בטקסים ואירועים חגיגיים. סול לוי גורשה לאושוויץ שם נרצחה. את החולצה מסר ליד ושם בנה, מרסל לוי, שנכח בטקס חנוכת התצוגה. מרסל מסר דף עד לזכר אמו.
בני משפחת לוי התגוררו בסלוניקי שביוון. בשנת 1943 קיבלו צו גירוש ולפיו היה עליהם להתייצב בשכונת הברון הירש. בטרם התייצבו לגירוש ארזה סול חפצים שהיו יקרים ללבה והפקידה אותם למשמרת אצל השכנים.
ב-13 באפריל 1943 גורשו סול ויוסף לוי ובניהם אדמונד ומרסל ברכבת מסלוניקי אל מחנה ההשמדה אושוויץ. הרכבת הגיעה אל אושוויץ ב-18 באפריל, ושם הופרד מרסל ממשפחתו, שנשלחה להשמדה.
זירזו אותנו להגיע למבנה אחר ושם "זכינו" לקבל את "שמנו" החדש: מספר מקועקע על הזרוע. "שמי" החדש היה 116491. ברגע אחד איבדנו את שמנו ומעתה הייתי רק מספר. משם העבירו אותנו למקלחת ובסופה יצאנו משם גלוחי ראש ולבושים ב"חליפה" חדשה – פיג'מת פסים.
הועברנו למבנה בן שתי קומות ונדחקנו לאולם גדול ובו דרגשי שינה. היינו בהלם. לא הצלחנו לעכל מה עובר עלינו. כל המחשבות והדאגות היו נתונות להורים ולילדים הקטנים – היכן הם? מה עשו להם? האם הם בטוחים? רק כעבור מספר ימים הבנו שכאשר ניתקנו מהורינו הלכו הם לדרכם האחרונה לקרמטוריום.
מרסל וחבריו נשלחו לעבודת פרך בהעמסת קרוניות באבנים שנחצבו לצורך הפקת מלט. מאוחר יותר הועבר למחנה בונה-מונוביץ וגם שם עבדו האסירים בפרך תוך שהם ניזונים ממנות אוכל זעומות. כל אסיר שלא עמד בקצב העבודה נשלח אל הקרמטוריום.
באפריל 1945 נקראו האסירים לצאת מהמחנה והחלה הצעידה לעבר מחנה דכאו בגרמניה. נחוש לחיות ולשרוד צעד מרסל בשלג כאשר מסביבו ירויים למוות חבריו לדרך שהרפו לרגע מהמסע המפרך.
בדכאו כונסו האסירים במגרש וסביבם גרמנים ליד מכונות ירייה.
היינו בטוחים שעוד רגע עומדים להרוג את כולנו ופה ייגמר הכל. ואז פתאום הם עזבו. השתרר שקט מוזר. הגרמנים נעלמו מעינינו ומישהו קם לפתע והודיע בקול: "הם ברחו! הם ברחו!" תוך כמה רגעים החלו האנשים לקום. היה קשה להאמין שנותרנו לבד, ללא הגרמנים. הסתובבנו, קרבנו לגדרות, אנשים החלו לרוץ לכל הכיוונים בהתרגשות עצומה.
חיילי הצבא האמריקאי שחררו את המחנה, טיפלו במרסל וחבריו ולאחר זמן אימצו אותם ליחידה.
בשנת 1948 עלה מרסל לארץ ישראל ולחם במלחמת העצמאות.
מרסל הוא היחיד מבני המשפחה ששרד מהשואה. בין חפצי המשפחה שהפקידה אמו סול אצל השכנים לפני הגירוש לאושוויץ נמצאה גם החולצה שסרגה.
ב-25 ביוני 2017 נחנכה בבניין המבואה של מוזיאון יד ושם לתולדות השואה תצוגה מתחלפת של פריטים מאוספי יד ושם. הטקס התקיים במעמד אבנר שלו, יו"ר יד ושם; ניצול השואה מרסל לוי ובני משפחתו; חה"כ אבי דיכטר, יו"ר ועדת חוץ ובטחון, בנם של ניצולי השואה יהושע ומלכה וחברו מזה שנים של מרסל לוי; גב' ויויאן אוריה, מנהלת אגף המוזיאונים ביד ושם; ניצולי שואה ובני דורות ההמשך.
החולצה נתרמה ליד ושם במסגרת הפרויקט "לאסוף את השברים" שהתחיל ב-2011, במסגרתו נתרמו ליד ושם למעלה מ-27,000 פריטים בידי ניצולי השואה או בני משפחותיהם, וכן ארגונים בארץ ובעולם. כ-1,000 חפצים מתוכם מוצגים במוזיאון לתולדות השואה.
