Courtesy of Yad Vashem
Courtesy of Yad Vashem
Courtesy of Yad Vashem
ילדים רבים לא זכו לעבור את טקס בר המצווה בתקופת השואה באזורים הכבושים בידי הנאצים. אחד מהם היה הנרי אוסטר.
הנרי נולד בקלן שבגרמניה ב-5 בנובמבר 1928. הוא גדל במשפחה יהודית בת למעמד הביניים. אביו הנס היה סגן נשיא של רשת חנויות ואמו ליסבת היתה עקרת בית. עם עליית היטלר לשלטון החל הנרי לחוות ביטויי אנטישמיות מצד בני כיתתו. יום אחד, בדרכו מבית הספר לביתו, נפגע מאבנים שזרקו עליו ילדים מקומיים. בשנת 1936 נסגר בית הספר של הנרי והוריו אסרו עליו לשחק בחוץ מפאת הסכנה.
ליל הבדולח, ב-9 בנובמבר 1938, נצרב בזכרונו של הנרי. הוא זוכר את שבירת החלונות ואת ריח השריפה. בית הכנסת שבו התפללו הוא ומשפחתו נשרף עד עפר. בשנת 1941 גורשו הנרי ומשפחתו לגטו לודז'. בחדר בו התגוררו בני המשפחה חיו 14 איש. הנס הועסק בתחזוק הגדר שסביב הגטו וליסבת עבדה במפעל לתעשייה צבאית. הנרי עבד בחקלאות, חרש שדות וגידל ירקות. הוא שרד בין השאר על ידי גניבת חלק מהירקות שגידל. עורו הצהיב מאכילת גזרים והוא חשש לחייו כי מראה חולה היה עילה לרצח על ידי הגרמנים בגטו. אביו נספה ברעב. הוא נפטר בשנתו. הנרי לא יכול היה להעניק לו קבורה נאותה.
הנרי זוכר שלמרות הקשיים התקיימה פעילות תרבותית ענפה בגטו. בלילות היו האנשים מתכנסים לתפילה ולעתים חגגו בר מצווה לילדים שחיו בגטו. מעט לפני יום הולדתו ה-13 החל הנרי להתאמן בקריאה בתורה, בלא שידע איפה ומתי, אם בכלל, יעלה לתורה. הוא לא זכה לעלות לתורה בגטו.
באוגוסט 1943 גורשו הנרי ואמו לאושוויץ. עם הגעתם הופרד הנרי מאמו ונכלא במחנה, בלא שהועסק בעבודה. "היה עליך להמתין לגורלך". יום אחד התנדב הנרי לעבודה, ועל זרועו קועקע הסימן B7648. הוא נלקח עם עוד 130 ילדים לבירקנאו, שם השתפרו מעט תנאיו: הוא לא נאלץ לישון על הרצפה. הוא טיפל בסוסים ושרד על ידי אכילה ממזונו של הסוס, שהיה טוב ממזונם של האסירים. לעתים אף שתה חחלב שניתן לסוס.
לאחר זמן מה הועלה הנרי לקרון בקר והוסע בצפיפות עם אסירים נוספים לבוכנוואלד, שם שוחרר לאחר מספר חודשים על ידי הצבא האמריקאי. הנרי הוא היחיד מבני משפחתו ששרד בשואה.
לאחרונה ביקר הנרי ביד ושם עם קבוצה של 50 איש מלוס אנג'לס, קליפורניה, מבית הכנסת של הנרי. חברי הקבוצה ביקרו בישראל כדי לציין את בר המצווה של הנרי, יותר מ-70 שנה אחרי השואה. היה זה ביקורו הראשון של הנרי בישראל. ביקור זה התאפשר תודות לנדיבותו וליצירתיותו של חברו בן ה-17 דרו פרינסיפ. הנרי מקדיש זמן רב לשיחות עם קבוצות מכל רחבי העולם, בהן הוא מספר את סיפורו. דרו פגש את הנרי בבית ספרו והשניים התיידדו. תלמיד התיכון החליט ליזום מגבית כדי לסייע לניצול השואה לחגוג את בר המצווה שלו ולפגוש את קרוביו החיים בישראל.
בטקס המרגש ביד ושם השתתפו הנרי ואשתו שרה, בני משפחתו של דרו וחברים, ניצולי שואה וחברי בית הכנסת Valley Outreach מקליפורניה, בהם הרב לי-פז. בני משפחה וחברים הדליקו שישה נרות, לזכר הנספים בשואה.
"מעולם לא ציפיתי להיות כה בר מזל עד כדי כך שאחגוג בר מצווה כל כך מאוחר בחיי", אמר הנרי בטקס. "בואי ליד ושם בפעם הראשונה הופכת ארוע זה למיוחד אף יותר. קשה לתאר את עומק ההרגשה והרגשות נוכח תחושת ההישג של משהו שהתעכב כל כך הרבה שנים. במיוחד בתור שריד שואה, קבלת כבוד והכרה הופכת את הכל לשלם הרבה יותר." בתום הטקס אמר דרו: "הנרי שינה את חיי לנצח".
משפחות רבות בוחרות לציין את בר או בת המצווה ביד ושם, ולכבד את זכר הנספים. לציון האירוע גיבש יד ושם סיור מיוחד במוזיאון לתולדות השואה. ילדת הבת מצווה או ילד הבר מצווה מקבלים תעודה המציינת ילד או ילדה בני גילם שלא זכו לחגוג בר מצווה, שנספו בשואה ושאת זכרם הם מאמצים.
