ביומו הראשון בתפקיד ביקש יו"ר יד ושם הנכנס, דני דיין, לפגוש תחילה שני עובדי יד ושם ניצולי שואה לפגישה אישית. במפגש סיפרו ברט בדיחי ויעקב וקסלר על קורותיהם במהלך השואה, על אופן הישרדותם ועל תקומתם בישראל.
דיין התרגש מהדברים. "בשבילי אתם הגיבורים והאנשים החשובים ביותר ביד ושם," אמר והוסיף: "אני מבטיח לכם כי אעשה הכל בתפקידי כיו"ר יד ושם לשאת את לפיד הזיכרון ולדאוג להעברתו לדורות הבאים".
בדיחי, בת 89, ילידת צרפת, נשלחה בגיל 9 לגור בבית משפחה נוצרית תחת זהות בדויה. לאחר המלחמה התאחדה עם משפחתה וב-1956 עלתה לארץ ובנתה מחדש את חייה. בדיחי עובדת במרכז המבקרים של יד ושם שנים רבות ומדי יום פוגשת את הקהל המגיע לביקור באתר.
וקסלר, בן 78 יליד ליטא, נמסר על ידי הוריו בגיל חודש בלבד למשפחה נוצרית על מנת להציל את בנם הפעוט. וקסלר גדל בבית המשפחה כבנה הביולוגי ולא הכיר את שורשיו היהודיים. בהמשך אף החל ללמוד לימודי כמורה והוסמך לכומר. רק ב-1978 נודע לו על זהותו האמיתית. ב-2009 עלה לארץ ומזה שנים עובד בארכיון יד ושם.
"יד ושם מהווה עבורי המשכיות לכל שהיה לי ואבד" אמרה בדיחי, "אני לא רואה במקום רק מקום עבודה אלא בית ומשפחה". וקסלר הסכים עם בדיחי והודה לדיין על התחייבותו והרתמותו למשימת שימור והנחלת זיכרון השואה.
בתום המפגש אמר דיין כי "אנחנו מתחייבים ללמוד וללמד אודות השואה, אך לעולם לא נבין עד הסוף את שעברתם. אני מודה לכם, הפגישה אתכם מחזקת את ידיי ונותנת לי כוח".