תופעת האנטישמיות, שמכונה מעת לעת "השנאה הארוכה ביותר", מופיעה כבר 2,000 שנה בתרבויות שונות ובאזורים שונים של העולם. האם ניתן לזהות היבטים שונים שלה? האם אפשר לדבר למשל על היבט קיצוני במיוחד של התופעה? האם למשל ההיבט הגזעני, זה שעלה במאה ה-19 ובלט כל כך באידיאולוגיה הנאצית? ואולי דווקא ההיבט הקונספירטיבי, זה שטוען שיש קשר יהודי עולמי להשתלטות על העולם? דיון בסוגיה, כמו כל דיון בתופעה ארוכת שנים זו, מצריך הקשר היסטורי. לכן נתחיל עם סקירה היסטורית קצרה.
עם עלייתה של הנצרות בסוף העת העתיקה, החל להתגבש מגוון גישות שליליות חדשות כלפי היהודים, שכללו אף האשמה ברצח אל - צליבתו של ישו. היהודי נתפס כאחר האולטימטיבי של העולם הנוצרי וכמי שאוהב כסף ונאמן רק לעצמו ולדתו ולא מוכן להשתנות, אך מסיבות שונות, וביניהן הגותו של אוגוסטינוס הקדוש, לפיה ליהודי יש תפקיד של עד בעולם הנוצרי, ומכיוון שהם לא מבינים את כתבי הקודש הם לא היו מודעים לצליבתו של ישו (כפי שבא לידי ביטוי בדמות הסינגוגה מכוסת העיניים), היהודים אומנם סבלו מחקיקה שהגבילה, בין השאר, את תחומי העיסוק שלהם ואת מגוריהם, אך עד המאה ה-11 לא נחשפו לאלימות המונית.
תפיסות אלה הקצינו לקראת סופם של ימי הביניים, בין היתר בשל ירידה בחשיבות הגותו של אוגוסטינוס הקדוש, כאשר היהודי החל להיתפס כרוצח ילדים, מרעיל בארות ושטן של ממש. שנאה דתית זו הביאה לרדיפות אלימות ברחבי אירופה, שבמהלכן נתבעו היהודים להמיר לא פעם את דתם לנצרות, ואלה שלא הסכימו - נטבחו או גורשו. בסוף ימי הביניים, כמעט כל מערב אירופה הייתה ריקה מיהודים כאשר אלה גורשו בהדרגה מאנגליה, צרפת, פורטוגל, ספרד ואיטליה. בתחילת העת החדשה, רוב יהודי העולם חיו בממלכת פולין-ליטא שבמזרח אירופה.
מגמות ותהליכים שונים בעת החדשה הביאו לשינוי היחס כלפי היהודים ולפתיחתם המחודשת של שערי מערב אירופה עבורם. חלקם החלו לעזוב את המרכזים היהודיים במזרח אירופה וביקשו להשתלב במערבה של היבשת, לעתים תוך עזיבה של אורח החיים היהודי-מסורתי. ההומניזם ותנועת ההשכלה, ולאחריהם המהפכה הצרפתית, קראו לגישה חדשה כלפי השונה והאחר, ואף להענקת שוויון זכויות לכל בני האדם, בכללם היהודים. הדבר הוביל לאמנציפציה, שוויון זכויות רשמי אותו קיבלו היהודים לראשונה בצרפת ב-1791, ואחר כך בשורה של מדינות נוספות כולל אנגליה, אירלנד, אוסטרו-הונגריה וחלקים נרחבים מגרמניה.
יהודים יכלו לראשונה להתקבל לבתי ספר ואוניברסיטאות, לשרת כקצינים בצבאות, כרופאים, כעורכי-דין, כמרצים ועוד. זאת הייתה הפעם הראשונה בה היהודים הפכו באופן רשמי לאזרחים שווי זכויות במדינותיהם ולהתקדם מבחינה חברתית. בסוף מלחמת העולם הראשונה יהודים אף קיבלו שוויון זכויות בפולין ובברית המועצות. השתלבותם של היהודים הייתה יוצאת דופן. יהודים רבים הפכו לחוקרים מובילים, לבנקאים, עיתונאים, אומנים, סופרים, מנהיגי תנועות פוליטיות, מדינאים ועוד.
היו מי שהתנגדו להשתלבותם המהירה של היהודים בחברה האירופאית. חלק טענו שכניסתם לחברה חייבת להגיע עם העלמות מוחלטת של הסממנים והמנהגים השונים של היהודים, והיו אחרים שהתנגדו כליל להשתלבות יהודית בכל צורה שהיא. מגמות אלה השתלבו עם מגמות רחבות יותר של חוסר נחת מהשינויים שעברו על החברה המודרנית - מהפכות התיעוש והעיור, והתהליכים ההדרגתיים של חילון, עליית מעמדן של הנשים, תהליכי הדמוקרטיזציה ועוד. לכיסופים למשטר הישן והתנועות הרומנטיות שביקשו לחזור לכפר ולאורח החיים המסורתי, התלוו לא פעם גם דרישה להוציא את היהודים מהחברה ולמעשה לבטל את האמנציפציה, בין היתר, מכיוון שייחסו להם את ההיבטים השליליים של החיים המודרניים, טענה שנשמעה מצידם של אנשים שיותר התקשו להתקדם בחברה. ביהודים תלו את החיים המנוכרים בעיר המודרנית, את עליית הקפיטליזם מחד ואת עלייתן של תנועות סוציאליסטיות וקומוניסטיות מאידך. היהודים הואשמו בלקיחת מקומות העבודה ובחוסר נאמנות למדינה. האשמה זו בחוסר נאמנות הייתה הרקע למשפטו של הקצין היהודי אלפרד דרייפוס בצרפת, אשר הואשם, על לא עוול בכפו, בבגידה במולדת. תקופה זו הביאה איתה גם שם מודרני וחדש לשנאה הישנה-חדשה כלפי היהודים - אנטישמיות, מונח המיוחס לפובליציסט הגרמני וילהלם מאר. שם זה נטבע כחלק מהמאמץ לתת לשנאת היהודים, שנתפסה בחוגים רבים כשריד מיושן של ימי הביניים, תוקף מדעי מכובד. ההגות האנטישמית של הוגים ידועים ומכובדים כגון ההיסטוריון הגרמני היינריך פון טרייטשקה, סייעה בכך.
לאנטישמיות המודרנית היו גם היבטים גזעניים שהושפעו מעלייתו של המדע המודרני והגזענות המדעית, שביקשה לחלק את האנושות לגזעים. בעוד שהארים נתפסו כגזע עליון שמייצר תרבות, הוגים אנטישמים כגון המלחין ריכארד ואגנר והסופר יוסטון סטיוארט צ'מברליין הסבירו שהיהודים הם הורסי תרבות ותת-גזע. תכונות האופי של היהודים יוחסו עתה להיבטים ביולוגיים מוטבעים, ולכן עלתה התפיסה כי הם אינם יכולים להשתנות. היה זה שינוי משמעותי ביחס לתפיסתם בתקופות מוקדמות יותר, שכן אם קודם לכן ניתנה ליהודים מעת לעת האפשרות להתנצר כדרך לגאולה עצמית ולהשתלבות בחברה, עתה נאמר כי היהודי ישאר יהודי גם אם יתנצר. לאנטישמיות המודרנית היו גם ביטויים פוליטיים. לראשונה הוקמו מוסדות אנטישמיים מוצהרים כגון הקונגרס האנטי-יהודי הבינלאומי בדרזדן, הליגה האנטישמית בצרפת ומפלגות אנטישמיות בגרמניה. חלק ממוסדות אלה נחלשו ונעלמו ערב מלחמת העולם הראשונה.
האנטישמיות המודרנית הגיעה לחלק משיאיה לפני מלחמת העולם הראשונה ברוסיה הצארית. אלו כללו את הפוגרומים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ואת הפצתו של המסמך הידוע לשמצה "הפרוטוקולים של זקני ציון" שפורסם לראשונה בשנת 1903 על ידי המשטרה החשאית של הצאר, על בסיס חומרים אנטי-יהודיים קונספירטיביים שהיו קיימים באירופה, וכלל את האשמה שהיהודים מנסים להשתלט על העולם. ה"פרוטוקולים" מספרים על מספר מנהיגים יהודים המתכנסים בבית קברות בפראג ובו מתכננים, כביכול, כיצד להשתלט על העולם, וזאת באמצעות השתלטות על בנקים, על התקשורת העולמית ועוד. על אף שהוכח בשלב מוקדם כי מדובר במסמך מזויף, "הפרוטוקולים" תורגמו והופצו במהרה ברחבי העולם, תחילה באירופה ולאחר מכן בארצות הברית, בעולם הערבי ואפילו ביפן. בגרמניה הנאצית הייתה לחיבור השפעה חזקה, ובין השנים 1923 ו-1933 הוא הודפס בלא פחות מ-23 מהדורות שונות. השפעה זו באה לידי ביטוי בעשרות נאומים של בכירי המשטר הנאצי, ובראשם היטלר. כך, ב"נאום הנבואה" הידוע לשמצה שלו מ-30 בינואר 1939, טען כי "אם יעלה בידי יהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה לדרדר את העמים, פעם נוספת, למלחמה עולמית – אזי לא תהיה התוצאה בולשביזציה של העולם ועמה ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה".
שאלה שעולה מפעם לפעם לגבי אמירות אנטישמיות קונספירטיביות היא האם האומר אותן אכן האמין באמת ובתמים בתפיסות אלה, או שמא היה זה רק טכסיס פוליטי לגיוס ההמונים. אולם, כשקוראים מסמכים שונים של היטלר ושל בכירי המדינה הנאצית - מכתבים פרטיים, יומנים ואף צוואות - קשה שלא לראות כי אותם אנשים אכן האמינו במה שאמרו. הדבר בא לידי ביטוי בצורה מובהקת בצוואה הפוליטית של היטלר, אותה חתם הפיהרר יום לפני שהתאבד בבונקר בברלין, ובה בחר לתת מקום מרכזי במיוחד לקשר היהודי העולמי: "לא השארתי שום ספק, שאם עמי אירופה שוב אינם נחשבים אלא צרורי מניות בידי הללו, קושרים בינלאומיים [בעסקי] כסף ופיננסים, הרי ייתבע לאחריות אותו עם, שהוא האשם הממשי במעגלי הרצח הללו: היהדות!" היטלר סיים את הצוואה עם ציווי להנהגת האומה וההולכים אחריה להמשיך ולשמור בצורה מדוקדקת את חוקי הגזע, ולהתנגד בצורה "חסרת רחמים למרעילי כל העמים – היהדות הבינלאומית". קשה להאמין שהוא היה בוחר לכתוב דברים אלה רגע לפני מותו אם לא היה מאמין בהם בצורה מלאה.
מה הייתה ההשפעה של התפיסה הקונספירטיבית האנטישמית הקיצונית של ההנהגה הנאצית? לדעת היסטוריון השואה הגדול יהודה באואר, לא פחות מאשר הבחירה לפלוש לפולין בספטמבר 1939:
"בראייתו של היטלר, ויחד עמו של צמרת המפלגה, היה הכרח לצאת למלחמה משום שהבולשביזם היהודי יביא לאסון נורא, ואפילו להשמדה פיסית של העם הגרמני. לגישתו, הבולשביזם היהודי והיהדות הפיננסית - משמע, הקפיטליזם המערבי הנשלט על ידי היהודים - חד הם. מטרתו של הקפיטליזם היהודי היא השלטת הבולשביזם על העולם ולכן יש לצאת נגדם למלחמה. המלה "שוב" בנאומו של היטלר ב-1939 חשובה. היהדות הפיננסית הביאה למלחמת עולם ראשונה, ותביא למלחמה נוספת."
ההיסטוריון היהודי-אמריקאי ג'פרי הרף מראה בספרו החשוב The Jewish Enemy: Nazi Propaganda during World War II and the Holocaust (האויב היהודי: תעמולה נאצית במלחמת העולם השנייה והשואה) כי החשיבה הקונספירטיבית-אנטישמית הייתה גם הדרך של הנאצים לפרש את התהליכים המדיניים העולמיים שהתרחשו לאחר פרוץ המלחמה והפלישה לפולין, ובמיוחד את הברית הצבאית בין ברית המועצות, ארצות הברית ובריטניה. רק ככה, בזכות כוחם של היהודים, לדעת הרף, יכלו הנאצים להסביר מדוע המדינה הקומוניסטית והטוטליטארית כרתה ברית עם מדינות דמוקרטית, אחת שמייצגת את הקפיטליזם, והשנייה, אליהן הסובייטים כה התנגדו. יותר מכך, הרף מראה כי ההנהגה הגרמנית דאגה להעביר מסר זה לעם הגרמני. כאשר הופצצו ערי גרמניה, בהפצצות שגרמו לאבדות רבות בנפש, הם אמרו לעם הגרמני שאומנם הטייסים והמפציצים הם אמריקאים, אך מי שעומד מאחוריהם אלה היהודים. כך, מסביר הרף, הפעולות של הנאצים כלפי היהודים הוסברו על ידי ההנהגה בתור מלחמת מגן כנגד כוח דמוני שמבקש להשמידם:
"התעמולה של המפלגה הנאצית והמשטר הנאצי הציגה את היטלר וגרמניה כמגיבים בלבד ליוזמות, עוולות ואיומים של אחרים. זו הייתה תעמולה שהעלתה על נס תמימות והתמרמרות צדקנית והפכה את יחסי הכוחות בין גרמניה ליהודים: גרמניה הייתה הקורבן התמים; היהדות הייתה כל יכולה. (עמ' 5)"
אך לדעת הרף לא היה זה מצג שווא. התעמולה הציגה את דעתה האותנטית של ההנהגה הנאצית.
אך לא די בכך, הרף גם טוען שהאידיאולוגיה שעמדה מאחורי רצח היהודים בשואה לא הייתה תורת הגזע, כפי שמפעם לפעם מלמדים בתיכונים בישראל, אלא התפיסות האנטישמיות הקונספירטיביות בדבר רצונם של היהודים לשלוט בעולם, שהן, למעשה, מהוות את ההיבט הקיצוני והמסוכן ביותר של תופעת האנטישמיות:
"הליבה של האנטישמיות הרדיקלית שהצדיקה וליוותה את השואה הייתה תיאוריית קונספירציה שייחסה לא נחיתות, אלא כוח עצום, למה שלטענתה הייתה קונספירציה יהודית בינלאומית שביקשה את השמדת המשטר הנאצי והשמדת האוכלוסייה הגרמנית."
לפי הרף, ההיבט הגזעני של האנטישמיות הנאצי הוא כמובן היבט מסוכן ביותר, אך הוא לא היה מספיק כדי להוביל את הרצח. הרי אם הנאצים היו "רק" מזלזלים ביהודים מבחינה גזענית (אקט חמור בפני עצמו), הם היו עושים מה שחברות גזעניות אחרות עשו לקבוצות בהן זלזלו מבחינה גזענית: "רק" מדירים אותם חברתית (אקט חמור ופסול בפני עצמו). אך הנאצים, לא "רק" זלזלו ביהודים, אלא פחדו מהם באמת ובתמים. לכן הם לא הסתפקו בהדרה חברתית של היהודים, אלא הגיעו להחלטה, בסוף שנת 1941 או תחילת 1942, שיש לסרוק את אירופה לאורכה ולרוחבה, ולרצוח את כל היהודים וגם כל דבר יהודי ובהמשך גם מחוץ לאירופה, אם הדבר יתאפשר. הם עשו זאת, מבחינתם, כמלחמת מגן מול אויב דמוני עליו יש לגבור כדי לגאול את העולם (כפי שההיסטוריון שאול פרידלנדר הסביר עם המושג החשוב שלו "אנטישמיות גואלת").
למרבה הצער, התפיסה הקונספירטיבית בדבר כוחם הרב של היהודים לא נעלמה מהעולם עם הנאצים ב-1945 - ניתן למצוא אותה בקרב הימין הקיצוני, זה הרדיקאלי, אך גם הפופוליסטי, בקרב השמאל הקיצוני, וגם בקרב האסלמיסטים, שם היא משתלבת עם גישות אנטי-יהודיות מוסלמיות קיצוניות כפי שבא לידי ביטוי בממשל האיראני (שמקדם באופן חצי-רשמי אנטישמיות והכחשת שואה), וגם באמנה הידועה של תנועת החמאס משנת 1988, בה נכתב, בין היתר:
"עמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה, אשר בה הצליחו לחסל את מדינת הח`ליפות האסלאמית [כלומר את האימפריה העות`מאנית], להפיק רווחים חומריים ולשלוט על רבים ממקורות העושר. הם [גם] השיגו את הצהרת בלפור, והקימו את חבר-הלאומים כדי שבאמצעותו יוכלו לשלוט על העולם. הם [גם] אלה שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה, שבה הפיקו רווחים אדירים מסחר בציוד מלחמתי והכשירו את הקרקע להקמת מדינתם. הם הורו על הקמת ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון שהחליפו את חבר הלאומים, כדי שיוכלו לשלוט בעולם באמצעותם. אין מלחמה מתנהלת בשום מקום בלי שידיהם תהיינה מאחוריה, [כפי שמצוין בקוראן:] "כל אימת שילבו את אש המלחמה, יכבנה אללה. הם מבקשים למלא את הארץ שחיתות, ואולם אללה אינו אוהב את המושחתים".
האם ניתן לגבור על תופעת האנטישמיות? האם ניתן להעלים את אותה שנאה שמלווה את העם היהודי אלפי שנים במגוון כה רחב של תרבויות? ספק רב, אך אם כן, זה ייעשה דבר ראשון על ידי ההבנה של התופעה על היבטיה השונים.
יד ושם יצר קשר עם מספר חוקרים מובילים בתחום ויצר קורס מקוון ללא עלות עבור הקהל הרחב: אנטישמיות: מראשיתה ועד ימינו.
