בתחילת פברואר הוציא יד ושם לתקשורת את הבהרת הח"מ - ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה של יד ושם, בנוגע לאי-דיוקים עובדתיים וחוסרים בסרטוני האילוסטרציה שהוקרנו באירוע על זיכרון השואה והמאבק באנטישמיות העכשווית, שהתקיים ביד ושם ב-23 בינואר. ההבהרה, והצער וההתנצלות שהובעו בה, על כי תקלה זאת קרתה, גררו גל של תגובות שרשרת, אשר בינן לבין הדברים כפי שהתרחשו למעשה אין כל קשר. הדברים שלהלן באים להבהיר באופן מסודר את מה שקרה, מה הדימוי הציבורי שהתקבל, הפרכתו, והעמדה המסכמת של יד ושם.
האירוע. היוזמה לקיום הפורום בירושלים היתה של קרן "פורום השואה העולמי" שהוקמה על ידי ד"ר משה קנטור ב-2005, וזה היה הכינוס החמישי שלו (שניים מארבעת הכינוסים הקודמים נערכו בפולין, אחד באוקראינה ואחד בצ'כיה). שותפים לאירוע בארץ היו בית הנשיא ויד ושם, והאירוע התקיים בקמפוס יד ושם. האירוע לא היה אקדמי: מטרתו הייתה לקדם את זיכרון השואה ואת המאבק באנטישמיות העכשווית על ידי כינוס אנשי צמרת מדינית מהעולם. השתתפותם של קרוב ל- 50 מלכים ונסיכים, נשיאים וסגני נשיאים, ראשי ממשלות ומדינאים בכירים – הגיעו רבים מכפי שנצפה מראש – העידה על כך שיש לפחות הכרה עקרונית בחשיבות מטרות אלה. כחלק מהתוכנית, האירוע לווה בקטעים מוסיקליים וכן בסרטוני אילוסטרציה קצרים. הסרטונים הללו הוכנו על ידי חברה המתמחה בעניין זה. קרן "פורום השואה העולמי" או כל גורם חיצוני אחר לא היו מעורבים בתכנים ההיסטוריים של הסרטים. לחברה שהפיקה את הסרטונים הוצמד היסטוריון מלווה מעובדי יד ושם.
ההקשרים. האירוע לא התרחש בחלל ריק. מרכזיותה של השואה בתודעה הלכה וגברה מאז שנות השבעים במערב אירופה ובעולם דובר האנגלית, וביתר שאת מאז שנות התשעים במזרח אירופה ובשאר העולם. לכך גרמו מספר תהליכים שאין כאן המקום לפרטם. אבל עם התגברות חשיבותה בתודעה, גם התרבו המניפולציות והעיוותים שלה בידי גורמים שונים, ביניהם ממשלות של מדינות, במיוחד במזרח אירופה. במדינות שונות נעשים ניסיונות לקדם נראטיבים מסוימים על ידי חקיקה מאיימת, הקמת סוגים מסוימים מאוד של אנדרטאות, העדפה מכוונת של מימון מחקרים על נושאים "רצויים" ומניעת מימונם של אחרים, הגבלות על גישה לחומרים ועוד. בנראטיבים הללו בארצות שונות נשנים מרכיבים אחדים: המעטה מהיקפי שיתוף פעולה של מקומיים, האשמת "אחרים" בשיתוף פעולה לגבי גורל היהודים (לעתים גם האשמה של היהודים עצמם), ניפוח היקף העזרה ליהודים וציונה כמשקפת האמיתית של "אופי האומה", והדגשת הקורבנות העצמית (שללא ספק הייתה) כשווה לזו של היהודים אם לא כקשה יותר. מגמה זאת הגיעה לשיאה בחודשים האחרונים בהאשמות הדדיות בין מנהיגי רוסיה לפולין.
יד ושם, כמוסד בעל מוניטין לזיכרון השואה ולחקירתה, מהווה עבור רבים מהפועלים בכיוונים אלה, בעיה: פרסומיו, מפעלותיו, נתיבי ההוראה שלו למשתלמים אצלו, ותגובותיו בהזדמנויות שונות, אינם מסתדרים עם הנראטיבים המעוותים. לכן לא ייפלא הדבר, כי בפולין, שבה כבר שולהבו הרוחות בשיח הציבורי התקשורתי ומחוצה לו לקראת האירוע, הוקדשה תשומת לב מיוחדת לאירוע ולתכניו. בין השאר נאמר כי נשיא פולין אנדז'יי דודה לא הוזמן לנאום באירוע. בניגוד למידע עמום שפורסם בהקשר זה, נשיא פולין הוזמן לנאום, אך לא ביום האירוע עצמו, שסדריו נקבעו מראש ועל פי מסורת הכינוסים הללו, אלא כנואם יחיד בערב לפני כן בבית הנשיא; הנשיא דודה סירב לכך. מיודעי דבר בפולין נמסר לנו כי הופקדו במיוחד אנשים לעקוב בזכוכית מגדלת אחר כל פסיק במהלך ההתנהלות של האירוע, עם דגש על נאומו הצפוי של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. משהנאום הזה לא היווה עילה של ממש לביקורת, הופנתה זכוכית מגדלת למרכיבים אחרים של האירוע.
ההבהרה והתקשורת. במהלך האירוע שמו אחדים מאנשינו לב לאי-דיוקים היסטוריים בסרטונים המלווים (למעשה, בעיקר בסרטון השני, שעניינו מהלכי התפשטותה של גרמניה הנאצית ומלחמת העולם השנייה), אם כי הדברים חלפו לפני העיניים במהירות. באותה עת גם הגיעה פנייה מעיתונאי פולני לאנשינו במרכז התקשורת שהצביעה על טעות ספציפית בסרטון הנוגעת למפות לא מדויקות שהוצגו בו. המומחים שלנו התיישבו מיד ועברו בקפדנות על הסרטון, אישרו כי נפלה שם טעות, והבהירו זאת לעיתונאי; הבהרה זו פורסמה בהמשך בתקשורת הפולנית אך הוצגה כהבהרה אישית של מי שנשאל. בדיקות דקדקניות של אנשינו העלו אי-דיוקים וחוסרים נוספים באותו סרטון, טעויות שלא קיבלנו הערות חיצוניות לגביהן. בין אלה היו העדר ציון הסכם ריבנטרופ-מולוטוב (23.8.1939) שקדם למתקפה הגרמנית על פולין, מתקפה שהציתה את מלחמת העולם השנייה וביתרה את פולין לשני חלקים כבושים; חסרה הדגשה אודות שיתוף הפעולה של חלקים ניכרים מאוכלוסיות אירופה הכבושה עם רדיפת היהודים ורציחתם; חוסר הבחנה בין מחנות ריכוז למחנות מוות; ועוד.
בשבוע שלאחר האירוע התחלנו בתהליך לבירור הסיבות לכך שבקרת האיכות המקובלת אצלנו לא פעלה במקרה זה. ואכן, נמצאו תקלות. אחד מחוקרי המכון – זה שנשאל בעת האירוע עצמו - אף פרסם על פי החלטתנו מאמר על הנסיבות והסיבות למלחמת העולם השנייה ב-Times of Israel . במקביל לכך, החריף הדיון בפולין על האירוע, וסוגיית הסרטון הפכה לעניין בו. הסרטון פורש כמייצג "נראטיב פרו-רוסי" והחל לשמש כטיעון להצדקת היחס של הממשל הפולני לאירוע בכלל, וכן לביקורת על יד ושם כמי שקיבל-כביכול את הנראטיב הזה, ונאמרו בו דברים קשים ביותר. אין ספק, כי פירוש זה, שהתייחס לעניינים שנוגעים לפולין ולרוסיה בלבד ולא התייחס למכלול, נבע מפולמוס הנראטיבים שצוין לעיל, ומהסיקור העצום שהקדישה התקשורת הישראלית, הפולנית והרוסית לביקורו של נשיא רוסיה. כך קיבל סרטון (שולי כשלעצמו) משקל יתר שלא מגיע לו. מהפרשנות המוטה הזאת היו עלולים להיפגע גם חוקרים חשובים בפולין ומחוצה לה, שאינם הולכים בתלם של הנראטיב שפולין הרשמית מעוניינת לקדם.
במצב רגיל, אולי די היה בהסרת הסרטון מערוץ היו-טיוב של יד ושם – כפי שאכן נעשה. בשיקולים בדבר הצורך להוציא הבהרה לציבור במקרה זה עמדו לנגד עינינו קודם כל אמינותנו כמוסד שבו פועל מכון מחקר, ושנית – יושרתנו לנוכח הפרשנות המוטה שניתנה לעניין ולהשלכותיה. בהבהרה שפורסמה נעשה שימוש גם במילה "התנצלות": זו כוונה לציבור הרחב המעוניין בתמונה המורכבת והשקולה של השואה; יש לומר כי לא הייתה זאת התנצלות בפני פולין, כפי שהוצג הדבר בחלק מכלי התקשורת.
עם הוצאת ההבהרה כמכתב למערכת עיתון "הארץ" ביום שני 3 בפברואר, חלה תפנית בעלילה. ההבהרה קודמה בחשיבותה והועלתה באופן מיידי לאתר העיתון, ולמחרתו במהדורה המודפסת באותיות קידוש לבנה באמצע העמוד הראשון, תחת הכותרת: "יד ושם פרסם התנצלות חריגה על הצגת תוכן מסולף לטובת רוסיה בפורום השואה". בלא לשאול את פי החתום על ההבהרה, וכנראה על פי הרושם שהתקבל בשל ההקשר התקשורתי הנזכר - בארץ ובפולין – נחפז העיתון ואימץ בכך מיד את הפרשנות כאילו הייתה כאן נקיטת עמדה בסכסוך הנראטיבים הפולני-רוסי. פרשנות זאת הוחרפה עוד על ידי השימוש במילה "מסולף" (ו"סילופים" בגוף הכתבה), מילה המצביעה על כוונה רעה ומודעת. במכלול הכתבה ובטור נפרד אומצה למעשה הטענה משוללת הבסיס של התערבות חיצונית שכיוונה מדעת את תוכן הסרטון, וכי יד ושם נכנע לתכתיב פוליטי. כיוון ש"הארץ" נחשב לעיתון מכובד ואמין, אי אפשר היה עוד לעצור את מבול הכתבות והתגובות בעיתונות וברשתות החברתיות בארץ ובעולם, אשר קיבלו את התיאור הזה כדברי אלוהים חיים. וכדרכה של תקשורת המבקשת למשוך תשומת לב, גם הכותרות הגדילו לעשות. גם כאשר הוסבר העניין לחלק מהפונים ההסבר לא התקבל: תקלה? לא ייתכן! ההסבר הקונספירטיבי הרבה יותר אטרקטיבי.
פרופורציות. ובכן, הוקמה מהומה גדולה על עניין קטן – בגלל הנראות הגדולה של האירוע, אך בעיקר בגלל מלחמות זיכרון פוליטיות שאין חלקנו עמהן. אחת הכותרות (בלעז) צעקה: "פיאסקו", כותרת אחרת (בעברית) התחכמה ואמרה "נתנו יד, איבדו שם," ובאחד המאמרים הוגדר העניין כ"שפל" היסטוריוגרפי. כל אלה הגזמות חסרות מידה: לא היה מדובר בהצהרה מדינית, לא בפרסום אקדמי רשמי וסמכותי, לא בחומר לימודי שיילמד במשך שנים - אלא בסרטון מלווה אחד, שחלף במהירות לפני העיניים, ושמעטים מאוד מהצופים בו, כולל מומחים, הבחינו בטעויות שהיו בו. אין זה כלי שמאן דהוא ישתמש בו באופן כלשהו ללימוד מלחמת העולם השנייה והשואה. ומיותר לומר שיד ושם איננו מקבל את הנראטיב הרוסי הלא-מחקרי. עם זאת, אין ההכרה בכך פוטרת אותנו מבדק בית: אכן, היו תקלות בהליכי הבקרה המקובלים אצלנו - וזאת הייתה הבעיה, כיוון שאנחנו מחויבים לשם טוב, ליושרה, לאמינות ולנכונות על פי הידע המחקרי המעודכן שבידינו. אבל, העניין נופח ויצא מכל פרופורציה, ונאמרו ונכתבו על כך דברים בלתי-בדוקים ואף מגוחכים. את המוניטין המחקריים של יד ושם יש – וניתן - לבדוק על פי מאות הספרים שפרסמנו, על פי רמת כתב העת המדעי שלנו, על פי המיזמים המחקריים שאנו מבצעים (כגון מיפוי כל השילוחים וכל אתרי הרצח), על פי הכינוסים, הסדנאות וימי העיון הרבים שאנחנו מקיימים, על פי רמת הייעוץ המדעי הניתן ליחידים, לארגונים ולממשלות ועוד.
ומה הלאה? יד ושם ביצע בדיקה פנימית בנוגע לתהליכי הבקרה ונכתב נוהל עדכני כדי שהתנהלות מסוג זה לא תישנה. אנו חוזרים על הנאמר בהבהרה הראשונית: מחויבותנו כמוסד ציבורי בישראל לזיכרון השואה ולחקירתה היא – ותמשיך להיות – לאמת ההיסטורית ככל שניתן להשיגה, ולחקירה שנוגדת את ניסיונות הטשטוש והעיוות של השיח הפוליטי המתנהל במדינות שונות.
ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, ראש הקתדרה על שם ג'ון ניימן לחקר השואה
