אלבום שירים מצ'רנוביץ
"היום הזה הכאבת לי.
רק דממה היתה בכל,
רק דממה ושלג."
כך פתחה זלמה מרבאום-אייזינגר את מחזור שיריה אותם העתיקה לאלבום שהוקדש באהבה לחברה לייזר (אליעזר) פיכמן.
זלמה מרבאום נולדה ב-1924 בצ'רנוביץ שבבוקובינה למקס ופרידה לבית שרגר. מקס הלך לעולמו כשזלמה היתה בת שנתיים ואמה נישאה בשנית לליאו-לב אייזינגר.
דודה וסבה מצד אביה מקס עלו לארץ ישראל והיו חברי קיבוץ שריד. אחת מחברות הקיבוץ ביקרה בשנות השלושים בבית משפחת אייזינגר בצ'רנוביץ והציעה לזלמה לעלות במסגרת עליית הנוער. פרידה התקשתה להיפרד מבתה היחידה. זלמה נשארה והצטרפה לפעילות בשומר הצעיר, שם פגשה את לייזר פיכמן.
זלמה והוריה נכלאו בגטו צ'רנוביץ וביוני 1942 גורשו לטרנסניסטריה ונכלאו במחנה מיכאילובקה (Mikhailowka). לפני הגירוש מסרה זלמה את אלבום השירים לחברתה אלזה שכטר כדי שזו תעבירו ללייזר.
באלבום 57 שירים. 52 כתבה זלמה וחמישה תרגמה משפות שונות. השירים נכתבו בצ'רנוביץ ממאי 1939 עד דצמבר 1941, ומאז אוקטובר - בגטו. אלזה קראה למחזור שיריה Blütenlese. השירים נכתבו בעפרון ומופיעים באלבום לא על פי תאריך כתיבתם.
בסיום מחזור שיריה כתבה בדיו אדומה, מתחת לשירה "טרגיות":
לא היה לי זמן לסיים לכתוב. חבל שלא נפרדת ממני לשלום. כל טוב - זלמה.
ב-16 בדצמבר 1942 מתה זלמה ממחלת הטיפוס במיכאילובקה. ארנולד דגני שהיה אסיר במחנה כתב ביומנו יומיים אחרי מותה:
אמה של זלמה אייזינגר סיפרה לי ודמעות בעיניה, שבתה, לפני שחלתה, התכוונה לברוח... היא מצאה בכיס מעילה מכתב פרידה קצר... להפתעתי למדתי שזלמה כתבה שירים יפים.
ציורו של דגני "פייטה" (Pietà) - מותה של זלמה מרבאום-אייזינגר - אותו צייר במיכאילובקה מוצג בתערוכה זו. הוריה של זלמה נרצחו במיכאילובקה.
לייזר, לו הקדישה זלמה את שיריה, נולד ב-1923 בצ'רנוביץ אליה עברו הוריו, ציפורה וצבי פיכמן, מחוטין שבבסרביה (אז בצפון-מזרח רומניה. היום באוקראינה). ציפורה וצבי עמדו לעלות לארץ ישראל ב-1921 יחד עם בנם הבכור אריה (נ. 1920), אבל המאורעות בארץ דחו את עלייתם והם השתקעו בצ'רנוביץ. אריה הצטרף לתנועת "דרור" ולייזר - לשומר הצעיר. ב-1939 עלה אריה לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ בית אורן. ב-1943 התגייס לצבא הבריטי והיה מצנחני היישוב. אריה צנח בשטחי רומניה, נתפס ונלקח בשבי.
לייזר נאסר בצ'רנוביץ ונשלח למחנה לעבודות כפייה ברומניה. כשחזר מהמחנה לצ'רנוביץ לתקופה קצרה, קיבל מאלזה, חברתה של זלמה, את אלבום השירים שהוקדש לו. לפני שובו למחנה החזיר לאלזה את האלבום למשמורת. האחרונה העבירה אותו לחברה אחרת של זלמה, רֶנֶה אברמוביץ', וזו שמרה על האלבום. לייזר ברח מהמחנה, הגיע לבוקרשט והחל בהכנות לעלייה לארץ ישראל.
ב-1944 היה לייזר על האנייה "מפקורה" בדרכו לארץ ישראל יחד עם כ-300 מעפילים. ב-5 באוגוסט נורתה האנייה, ככל הנראה בידי צוללת גרמנית, וטבעה. מרבית המעפילים טבעו ובהם לייזר. חמישה בלבד ניצלו.
אריה אורני-פיכמן, אחיו של לייזר, נהרג ב-1954 באסון מעגן.
ב-1956 מסרה ליד ושם יטה ריכמן, אחותו של ליאו אייזינגר, דפי עד לזכר אחיה, גיסתה פרידה ואחייניתה זלמה. באותה שנה מסר צבי פיכמן דף עד לזכר בנו לייזר.
ב-1976 יצא לאור אוסף שיריה של זלמה "Blütenlese" בגרמנית וב-1983 - בעברית בשם "אׇסְפֵי נִצׇּה". אלבום השירים המקורי של זלמה נמסר לארכיון יד ושם ב-2005 ע"י חברתה של זלמה, רֶנֶה אברמוביץ'-מיכאלי.
סיפורה של זלמה מובא בתערוכה המקוונת באתר האינטרנט של יד ושם "כתמים של אור". בן דודה של זלמה מצד אמה הוא המשורר הנודע וניצול השואה פאול צלאן.