באסים ואיישה קאדיו

גרנו בכפר קאוואיה. ב- 1940 משפחתנו הסתירה, למשך זמן קצר, שני יהודים יווניים מפני האיטלקים הפשיסטים. שמם יעקב וסנדרה בטינו, אח ואחות. הם הגיעו אלינו מטירנה. אביהם נעצר על ידי האיטלקים והועבר למחנה. שנים אחר כך, ב- 1944, יעקב וסנדרה מצאו אצלנו מחסה בשנית, הפעם מפני הנאצים. משפחה נוספת הביאה גם היא את הוריהם למחבוא.

סנדרה, יעקב ואני היינו חברים טובים. כולנו ישנו באותו החדר. אני זוכר שעשינו פתח מילוט בסורגים של חלון חדר השינה כדי שהם יוכלו לברוח, באם הגרמנים יגלו שהם מסתתרים אצלנו. כל הזמן עקבנו אחר הפטרולים של הגרמנים. כאשר החלו הגרמנים לבצע חיפושים מבית לבית אחר היהודים אבי העביר את יעקב וסנדרה לכפר מרוחק יותר. סיפקנו להם את כל צרכיהם עד לשחרור. חגיגה גדולה הייתה אז בקאוואיה. אני זוכר את המברק שקיבלנו מיעקב וסנדרה ואת שמחת השחרור. מהר מאוד הם עזבו לטירנה ומשם עלו לישראל.

יש לי כל כך הרבה מכתבים ותמונות מישראל. ב- 1992 הוזמנתי לישראל לקבל, בשם משפחתי, את תואר הכבוד חסידי אומות העולם, ולמשך תקופה שימשתי כיושב ראש עמותת ידידי ישראל האלבנית. שנים אלו היו מלאות בפחד, אבל החברות גברה על הפחד.

הסיפור סופר מפי מירושה קאדיו (בתם של באסים ואיישה קאדיו)

ב- 21 ביולי 1992 הוכרו באסים קאדיו ואשתו איישה קאדיו, כחסידי אומות העולם על-ידי יד ושם.