האחים חמיד וג’מל וסלי

אחינו המנוח רפיק היה הראשון באלבניה שהוכר כחסיד אומות העולם מטעם יד ושם. עכשיו קיבלנו שנינו את אותו הכבוד, על כך שהענקנו מחסה למשפחת יוסף בן-יוסף ומשפחת מנדיל. תחת הכיבוש האיטלקי עבד יוסף עבורי [חמיד] בחנות הבגדים שלי, ומשה מנדיל עבד בחנות הצילום של אחי רפיק. שתי המשפחות היהודיות היו משפחות פליטים מיוגוסלביה.

עם הכיבוש הגרמני ב- 1943 עברו שתי המשפחות היהודיות לגור בבית משפחתנו בקרויה. ג’מל הבריח את ההורים בלילה והובילם במשך שלושים ושש שעות לבית המשפחה. הלבשנו אותם ככפריים. לאחר יומיים העברנו את הילדים לקרויה. במשך היום החבאנו את המבוגרים במערה בהרים ליד הכפר שלנו. הילדים שיחקו עם ילדי הכפר. כל השכנים ידעו שאנחנו נותנים מחסה ליהודים. היו בכפר משפחות נוספות של יהודים שהוסתרו. יום אחד הגרמנים ערכו חיפוש בבתים וחיפשו רובה שאבד, כאשר לא מצאו ירו בחייל שאיבד אותו.

אנחנו הסתרנו את המשפחה היהודית במשך תשעה חודשים, עד לשחרור. איבדנו כל קשר עם משפחת בן-יוסף, שעזבו ליוגוסלביה עוד לפני סיום המלחמה, ופחדנו שמא הגרמנים הנסוגים הרגו אותם. לאחר המלחמה, עזבה גם משפחת מנדיל לביתם ביוגוסלביה. אחינו רפיק ביקר אותם, אחרי המלחמה, ולקח שיעורי צילום אצל משה. משפחת מנדיל עלתה בסופו של דבר לישראל.

ארבע פעמים אנחנו האלבנים פתחנו את דלתות ביתנו. בראשונה ליוונים בזמן הרעב במלחמת העולם הראשונה, לאחר מכן לחיילים האיטלקים שנקלעו למצוקה במדינתנו לאחר שהובסו על ידי האויב, אחר כך ליהודים בזמן הכיבוש הגרמני ולאחרונה גם לפליטים האלבניים מקוסובו שנמלטו מהסרבים. רק היהודים הביעו הכרת תודה.

הסיפור סופר מפי חמיד וסלי וג’מל וסלי.

ב- 23 במאי 2004 הוכרו האחים חמיד וסלי וג’מל וסלי כחסידי אומות העולם על-ידי יד ושם.