עקבותיהם נשארו
משפחת שטיינר
גוסטב-מרדכי שטיינר נולד בברטיסלווה ב-1893, השביעי מבין תשעת ילדיהם של הרמן וסלמה-שרה שטיינר. הרמן היה בעל בית מסחר לספרים עתיקים והוצאה לאור בברטיסלווה ושלושה מבניו עבדו עמו. המשפחה קיימה אורח חיים אורתודוקסי עם נטייה לציונות. במלחמת העולם הראשונה שירתו בצבא אוסטרו-הונגריה ארבעה מבניהם של הרמן ושרה - זיגפריד, מקס, גוסטב ויוז'י. ארבעתם שבו בשלום מן המלחמה.
גוסטב שירת כרופא-קצין וזכה באות הצטיינות על שרותו הצבאי. ב-1930 נשא לאישה את גיטה (1907) לבית קורץ (Kürcz), בתו של סוחר מתכת מסנט ניקולאוס (St. Nikolaus) שבמרכז סלובקיה. לזוג נולדו שני ילדים: קרל-נתן (1933) ואליס-שרה (1934). המשפחה התגוררה בברטיסלווה. גוסטב קיבל חולים במרפאה בביתו וגיטה ניהלה את המרפאה. כמו כן עבד ד"ר גוסטב שטיינר מספר שעות בשבוע בבית החולים היהודי בברטיסלווה.
ביוני 1940 בוטל רשיון הרופא של ד"ר גוסטב שטיינר, למרות זאת המשיך לקבל חולים, ביניהם פליטים יהודים. מאוחר יותר הותר לו לעסוק ברפואה אך הוא אולץ לעבור עם משפחתו לכפר הסמוך סטופאבה (Stupava). לאחר המרד הסלובקי הלאומי ופלישת הגרמנים לסלובקיה בוטלו האישורים שהנפיק השלטון הסלובקי. באוקטובר 1944 נאסרו גוסטב, גיטה וילדיהם. גוסטב ובתו אליס גורשו לאושוויץ בשילוח האחרון מברטיסלווה ב-17 באוקטובר 1944. אליס נרצחה בתאי הגז בבירקנאו ב-19 באוקטובר 1944, ערב יום הולדתה העשירי. גוסטב נשלח ב-27 באוקטובר מאושוויץ לקאופרינג, מחנה משנה של דכאו, שם נספה בדצמבר 1944. גיטה ובנה נתן גורשו לברגן-בלזן ושרדו.
הרמן ושרה שטיינר נפטרו לפני המלחמה בברטיסלווה. בנם הבכור ויליאם היה היחיד מבין תשעת ילדיהם ששרד את השואה. ויליאם נפטר ב-1948 בברטיסלווה. מ-16 נכדיהם של שרה והרמן נרצחו בשואה חמישה. עד 1949 עלו כל בני המשפחה לישראל, למעט שתיים מהנכדות – סלמה, בתו של זיגפריד, ולידיה, בתו של יוז'י. ב-1991 הצליחה נכדתם סלמה לפתוח מחדש את חנות הספרים של משפחת שטיינר בברטיסלווה. נכדם נתן מכהן כיו"ר התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה בישראל ופעיל בהנצחת יהדות סלובקיה וצ'כיה.
ממשלת גרמניה