מוסיקה מתקופת השואה
שיר מגטו לודז'. השיר הוקלט על ידי הוועדה ההיסטורית היהודית במינכן ב-1946. השיר נכתב בגטו על ידי יענקעלע הרשקוביץ. בגרסא שלפנינו הוא מושר על ידי נפתלי פרידמן, המבצע ארבעה בתים ופזמון.
הטקסט של השיר פורסם בספר "דער געזאנג פון לאדזער געטא" (1994, ע' 25-30), והוא כולל 11 בתים. בגרסא המוקלטת מבוצעים בתים 1, 2, 4 ו-5. גרסא קצרה יותר של השיר מופיעה גם בספרה של גילה פלם (1992, ע' 85-88) שהקליטה אותו מפי ניצול מגטו לודז', יעקב רוטנברג (1928 - ), בישראל.
השיר נכתב כנראה ב-1941-1940 ומתאר את החורף הראשון בגטו. עם בוא החורף והקור שברו התושבים רהיטים כדי להפוך אותם לחומרי הסקה. הכסף אזל והרעב החל לכרסם. האוכל שחולק בגטו כלל גריסים וקציצות מבשר סוס. בשר הסוס מופיע בשירים אחדים מגטו לודז' מכיוון שהוא עורר בעיה הלכתית של שמירת כשרות מול פיקוח נפש. גם הזמנים משתנים בגטו, חג שמחת תורה מגיע שלא בעתו. הרעב כבד, ומי שקרוב לצלחת, ל"פרוביזציה", מקום חלוקת המזון – אוכל טוב יותר. ההקצבה של שנים עשר מרקים אינה מספיקה וכל שנותר הוא להמתין לבשורה טובה. הפזמון החוזר שואל שאלה רטורית: מה עלינו לעשות, יהודים, שכאלו הם הזמנים?
המנגינה לקוחה משיר עממי ביידיש, כבשירים עממיים רבים בתי השיר "נודדים" ויכולים להופיע במספר שירים.
מלים ולחן: יענקעלע הרשקוביץ.
ס'פֿאַלט דער ליבער װינטער,
ס'כאַפּט אַ שרעק, אַ מורא.
נישט קײן געלט און נישט קײן פּאַלטן,
ס'מאַכט זיך שמחת־תּורה.
כ'האָב צעהאַקט די שענק שױן
מיט די שװיגערס בעטן,
כ'האָב נאָר בלױז געהאַט אױף גרױפּן
און אױף פֿערדס־פֿלײש קאָטלעטן.
װאָס זאָל מען טון ײִדן
אַז עס איז אַזאַ מין קלאָג.
װאָס זאָל מען טון, ײִדן
ברױט צו עסן יעדן טאָג.
אַז דער מאָגן װיל נישט װיסן
פֿון קײן געטאָ זאַך,
נאָר ער שרײַט און ער פֿאַרלאַנגט
צו עסן זײער אַ סך.
מײַנס אַ שכן אַרבעט
אין די אַפּראָװיזאַציע,
דאַרפֿט איר זען בײַ אים עסט מען
אַ מיטאָג מיט אַ קאָלאַציע.
נאַ בעסער טוט מען עסן
פֿיש מיט גוטע פֿלײשן,
און אױף פּוטער טוט מען דאָרט
אַ הינדעלע צו רײשן.
װאָס זאָל מען טון ײִדן...
מיט די צװעלעװער מאַרקן
איז דאָך שװער צו לעבן.
מע װאָלט געדאַרפֿט די צװעלעװער מאַרקן
צװײ מאָל אין דער װאָך צו געבן
ביז מע זעט די גאַזשע
גלאָצט מען מיט די אױגן,
ביז מע זעט דעם פּאָסטטרעגער
װערט מען צוגעצױגן.
װאָס זאָל מען טון ײִדן
האָלץ איז אַן אַרטיקל,
טײַערער װי ברילאַנטן,
ס'רײַסן ברעטער פֿון די פּלעטער
גרױסע פֿאַבריקאַנטן.
אַנשטאָט קױלן װינטער
װעט דאָ זײַן װיגאָדעס:
װעט מען טײלן פֿון װאַסער
װאָס מע ניצט צו ליאַדעס.
הנה בא החורף האהוב,
הנה בא הפחד והאימה.
אין לי כסף ואין לי מעיל עליון,
ונעשית שמחת-תורה.
כבר שברתי את הארון
ואת המיטה של חמתי,
ובקושי היה לי לגריסים
ולקציצות מבשר סוס.
מה נעשה יהודים
שהתרגשה עלינו צרה כזו.
מה נעשה יהודים
צריך לאכול כל יום לחם.
הקיבה אינה רוצה לדעת
מעניינים של גטו,
היא רק צועקת ודורשת
לאכול הרבה.
שכן שלי עובד
במחסן חלוקת המזון,
כדאי לכם לראות אצלו
איך אוכלים ארוחת צהריים
וטוב יותר אוכלים הם
דגים נתחי בשר,
ובשביל חמאה
הם טוחנים תרנגולת.
מה נעשה יהודים?...
עם שנים עשר המארקים
קשה לחיות פה
היו צריכים את שנים עשר המארקים
לתת פעמיים בשבוע.
עד שרואים את האוכל
יוצאות העיניים
עד שרואים את הדוור
נעשים מתוחים מאד.
מה נעשה יהודים?...
עץ הוא נדיר
יקר כמו יהלומים
על כן חותכים עצים מקורות
התעשיינים הגדולים.
במקום פחמים לחורף
יהיו פה אוכמניות:
ויחלקו מים
אשר משמשים לקרחון (קרטיב).