המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם גרו באנופול-רחוּב כ-1,300 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. יהודי העיירה עסקו בעיקר במלאכה, במסחר זעיר ובכריית זרחן. בקיץ היו שהתפרנסו מענף הקיט ששגשג על גדת הנהר ויסלה (Vistula) הסמוכה. בעיירה פעלו קופת גמ"ח, בנק יהודי ואיגוד בעלי מלאכה שקיים שיעורי ערב ופעולות תרבות. כמו כן פעלו בה מפלגות ציוניות וקבוצות חלוציות, אגודת ישראל וקבוצה קטנה של הבונד.
ב-2 בספטמבר 1939, יום לאחר פלישת הגרמנים לפולין, נמלטו רבים מיהודי אנופול-רחוב לכפרים הסמוכים. בד בבד הגיעו לעיירה פליטים יהודים ממערב פולין, בדרכם מזרחה לאזור השליטה הסובייטי של פולין, כפי שנקבע בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב.
ב-15 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים לעיירה. קבוצת יהודים גדולה נלקחה לתיקון גשר על הוויסלה שניזוק בהפצצות. ימים אחדים לאחר הכיבוש נרצחו ראש הישיבה הרב רפאל לוונטל (Lewenthal) והשו"ב (שוחט ובודק) המקומי לייבל קורונה (Korono). בית הכנסת נהרס. באוקטובר 1939 הטילו הגרמנים על היהודים לשלם כופר גדול ולקחו בני ערובה.
בנובמבר 1939 הוקם באנופול-רחוב יודנרט, ובראשו הועמד בונם מנדלקר (Bunem Mandelkar), יושב ראש הקהילה לפני המלחמה. בדצמבר 1939 הגיעו לעיירה 63 פליטים יהודים מקליש (Kalisz), לודז' ופוזנן (Poznan) שבמערב פולין, ו-15 משפחות יהודיות שנמלטו מוורשה. היודנרט שיכן אותם בבתיהם של יהודים מקומיים.
בינואר 1940 תלו הגרמנים עשרה יהודים שהואשמו בסחר בשוק השחור. ממרס 1940 חויבו יהודי העיירה לשאת סרטי שרוול ועליהם מגן דוד. רבים מהם נשלחו לעבודת כפייה במכרות באזור.
מעשי ההתעללות שאפיינו את ימי הכיבוש הראשונים פסקו, ותנאי החיים בעיירה נחשבו נוחים בהשוואה למקומות אחרים, ולכן ניסו יהודים מעיירות סמוכות וגם ממערב פולין להגיע אליה. באביב 1940 היו באנופול-רחוב 1,603 יהודים. בנובמבר 1941 באו לעיירה עוד כ-200 פליטים יהודים מקרקוב.
בדצמבר 1941 הוקם באנופול-רחוב גטו פתוח, וכן הוקם שירות סדר יהודי של עשרה אנשים בראשותו של בנימין קצנלבוגן (Katzenelbogen). במאי 1942 היו בעיירה 1,943 יהודים.
ב-15 באוקטובר 1942 גורשו יהודי אנופול-רחוב לגטו קרשניק (Krasnik), ומשם שולחו בראשית נובמבר 1942 למחנה ההשמדה בלז'ץ. 100 צעירים שולחו למחנה עבודה סמוך לגושצ'ירדוב (Goscieradow), ו-300 יהודים הועברו למחנה העבודה ינישוב (Janiszow). רבים מהגברים ברחו ליערות, אך את רובם הסגירו הפולנים לידי הגרמנים.