המכון הבין-לאומי לחקר השואה

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בסקווינה כ-280 יהודים שהיו כתשיעית מאוכלוסייתה. רובם עסקו במסחר, ומעטים עסקו בתעשייה זעירה. המוסד החינוכי היהודי היחיד בעיר היה חדר. ארגון "תרבות" קיים קורסים לעברית, ובמקום פעלה תנועת "עקיבא" הציונית.
הגרמנים כבשו את סקווינה בספטמבר 1939. ב-7 באפריל 1941 התיר מושל קרקוב את ישיבתם של יהודים בכמה מיישובי הנפה, ובהם סקווינה. אף-על-פי-כן, בחודש זה גורשו ממנה כ-150 יהודים למיינדזיז'ץ פודלסקי (Miedzyrzec Podlaski). בסקווינה הוקם יודנרט, וממאי 1941 עמד בראשו מ' פילמן (Filman).
ב-1942 נפתח בסקווינה סניף של יס"ס, ובפברואר 1942 הוא הושיט סיוע לכ-100 יהודים. בעיירה היו גם מטבח ציבורי ומרפאה. כ-40 יהודים עבדו במשקים חקלאיים באזור, וכך זכו בתעודות שהעניקו להם חסינות מגירוש למחנות עבודה. בקיץ 1942 פעלו בסקווינה גם בתי מלאכה יהודיים.
ככל הנראה הוקם בסקווינה גטו ופעלו בו כמה שופים.
ב-8 ביולי 1942 העבירו הגרמנים לסקווינה 200 מיהודי לישקי (Liszki), צ'רניאחוב (Czerniachow), טנצ'ינק (Teczynek) ונובה גורה (Nowa Gora). לקראת סוף אוגוסט 1942 גורשו לסקווינה יהודי קלווריה זבז'ידובסקה (Kalwaria Zebrzydowska) ומישלניצה (Myslenice), ולפי עדויות אחדות גם יהודי גדוב (Gdow) ודובצ'יצה (Dobczyce). ב-28 באוגוסט 1942 הגיעו לסקווינה 128 יהודים מו וייליצ'קה (Wieliczka) שהוגדרו "בעלי מקצוע". בחודש זה חויבו יהודי סקווינה לשלם שלוש פעמים דמי כופר לגרמנים.
ב-29 באוגוסט 1942 עשו יחידות של הצבא הגרמני סלקציה בקרב 2,000 היהודים שהיו אז בסקווינה. הכשירים לעבודה שולחו למחנה עבודה בפלשוב (Płaszow). כ-180 זקנים, נכים וילדים נרצחו ביער פודבורי (Podbory) שליד סקווינה, והיתר – גברים, נשים וטף – גורשו למחרת למחנה ההשמדה בלז'ץ.